הלוליין והרבי
מה למד רבי חיים קרסנר מהלוליין המהלך על החבל?
פעם אחת הגיע לוליין לעיר קראסני שברוסיה. קשר הלוליין את החבל משני עברי הנהר והתכונן לחצות את הנהר בהליכה על החבל. בין אנשי העיר שבאו לראותו היה גם הרב חיים קרסנר, מתלמידי הבעל שם טוב, שהגיע לשם עם תלמידיו.
למראה האיש המהלך על החבל בצעדי ריקוד קלילים, שקע רבי חיים במחשבות עמוקות עד שתלמידיו ראו שהוא כמעט מתנתק מישותו הגשמית.
שאלו אותו תלמידיו: רבי, מה הביא אותך למחשבות עמוקות כל כך?
ענה להם הרבי בנחת: ראו את האיש הזה שאיננו חושב לשם מה הוא עושה זאת. כי אילו היה חושב, למשל, על הכסף שיקבל תמורת המופע, מייד היה נופל לתוך הנהר. כי את המלאכה הזאת אפשר לעשות רק כשמפשיטים את המחשבה מכל תכלית אחרת מלבד איזון המשקל מבלי לנטות לכאן או לכאן ולו כחוט השערה. וחס וחלילה אם יחשוב מחשבה אחרת. ואם כן, לשם מה הטיפש הזה מסכן את נפשו לחינם?
שתי דמויות עומדות במרכז הסיפור: הלוליין והרבי. שניהם מתוארים במהלך של התרוממות מעל לכוח המשיכה של האדמה ושל החומריות. מעשהו של הלוליין מעורר את התרוממותו של הרבי המתבונן בו. הוא מתפעל מהאדם המתעלה מעל כל מחשבה זרה, וממקד את רוחו בדבר אחד בלבד, אך מאידך הוא גם בז לו על שהוא מסכן את חייו לחינם.
הסיפור דומה לסיפורים חסידיים שבהם אדמו"רים לומדים לקח מאנשים פשוטים, כמו היהודי הקדוש מפשיסחא שמספר שהגיע למעמדו משום שהעמיד את עצמו בתחרות של התמדה עם שכנו הנפח. בסיפורים אלה מתקיים ניגוד עדין בין השבח לאנשי העולם הזה לבין תחושת העליונות עליהם.
גם כאן, לצד הגינוי של סיכון החיים לשווא, בונה רבי חיים טיעון מורכב שלפיו התרוממות רוח שכזאת אינה יכולה להיות אלא לשווא. המעשה הנשגב של התרוממות מעל קרקע המציאות לא יכול להיות מכוון לתכלית כלשהי, שכן כל מחשבה זרה, כל שיעבוד של הפעולה לתכלית חיצונית, יוציאו את הלוליין מהריכוז הנדרש ויפילו אותו.
עם כל ההתפעלות של הרבי ממעשהו של הלוליין, הוא אינו מפיל את הגדר הבלתי נראית החוצצת ביניהם. הוא עצמו לא מוכן להתנתק ממערכת הערכים שלו, שלפיה אין הצדקה לסכן כך את החיים. ההתרוממות שלו מעל למציאות הגשמית נותרת מהלך מחשבתי.
