הכרית של הביל"ויים
איך ישנים חמישה חברים עם כרית אחת? סיפור על אחוות רעים והסתפקות במועט.
חמישה חברים מתנועת ביל"ו הגיעו לירושלים וגרו יחד בחדר קטן בבית בשכונת נחלת שבעה. על הרצפה פרוסה מחצלת ועליה כרית אחת שהביא עימו דוד יודילוביץ מרומניה, וכך מתאר דוד את הכרית:
תבורך אימא הטובה. כשעזבתי את הבית כדי לעלות לארץ, העניקה לי כר מרובע ותפוח. הכר ממולא בנוצות אווז רכות ששמרה אמא לאחר שמרטה אווזים לתבשילי חג הפסח. כר זה משמש את חמישתנו. ואם תהיתם כיצד יכולים חמישה ראשים לנוח על כר ולו ארבעה צדדים בלבד, לכן קבענו בינינו כלל: בכל זמן יישנו על הכר ארבעה חברים בלבד, ואילו החמישי ישב במשך שעתיים, יקרא ויכתוב, ולאחר שעתיים יעיר את אחד מן החברים שיקום למשמרת הקריאה והכתיבה שלו והוא ישכב על המחצלת ו"יירש" את מקומו בכר. וכאשר השני יגמור את שתי השעות לקריאה ולכתיבה הוא יעיר את השלישי ו"יירש" את מקומו בכר, וכן הלאה. את השעתיים שמוקדשות לקריאה וכתיבה ממלא כל אחד מאיתנו בדרכו. יש מי שכותב מכתבים למערכות העיתונים הציוניים, זאב דובנוב כותב דיווחים על חיינו עבור שמעון, אחיו ההיסטוריון, ועוד.
לעיתים קורה שאחד מן הישנים אינו מקבל עליו את הדין להתעורר ולפנות מקום לבא בתור, מתוך שינה הוא פולט קללה עסיסית ברוסית וחוזר ונשכב על הארץ, מתחבר אל המחצלת ואל צידי הכר.
ואם תביטו מן הצד אל תוך גן העדן שלנו, תראו צורה הנדסית מדויקת פרושה על אדמתו: כר רבוע באמצעה של מחצלת רבועה. בארבעת צדדיו של הכר ארבעה ראשים, ומהם נמשכות ארבע זוגות רגליים הנפוצות לארבע רוחות השמים – קדמה וימה, נגבה וצפונה. ואתה הקורא, אל נא תחשוד בי שאני מגזים, אלא כך היו הדברים.
חמישה חברים מוצאים דרך יצירתית להתמודד עם הצפיפות והמחסור. הם חולקים ביניהם כרית אחת מתוך ערבות הדדית והסתפקות במועט.
החבורה מעלה על נס את חיי הרוח, ומי שנפל בחלקו להיות ער מנצל את שעות הערות בלילה לקריאה וכתיבה.
על אף התיאור האידילי, המודל לא חף מקשיים ולעיתים יש מי שהשינה מכריעה אותו, וכמו בכל הסדר בין חברים, לא תמיד הכול זורם.
הכרית מהווה סמל לבית שנשאר מאחור, לאהבת האם שהכינה את כרית הנוצות ושלחה אותה עם בנה לארץ ישראל.
הסיטואציה כולה מתובלת בהומור עצמי, ועל אף המחסור החדר הקטן והדל מתואר כגן עדן.
