הכל לטובה
השגחה אישית רבי עקיבא נותר מחוץ לעיר בלילה, אולם דווקא במקום הלא מוגן מתגלה ההשגחה האישית של האל על הצדיק
רבי עקיבא נדד בדרכים וכאשר הגיע לעיר ביקש להתארח בה ולא הסכימו לארח אותו.
אמר: כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – הכול לטובה.
הלך וישן בשדה ועימו רכושו: תרנגול, חמור ונר.
באה רוח וכיבתה את הנר, בא חתול ואכל את התרנגול, ובא אריה ואכל את החמור.
אמר רבי עקיבא: כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – הכול לטובה.
באותו הלילה בא צבא גדול וכבש את העיר.
רבי עקיבא ניצל מהצבא האלים מפני שהחמור שנאכל לא נער, התרנגול שנאכל לא קרא, והנר שכבה לא האיר.
אמר רבי עקיבא: ברוך השם שקיים את המאמר: כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – הכול לטובה.
עלילת הסיפור מציעה שהעולם אינו מתנהל רק בתחום הנראה לעין, ולכן כל האירועים שנתפסים על ידי המאזינים כשליליים – מתהפכים והופכים לטובים.
העיר שלא הסכימה לארח את רבי עקיבא נכבשת בלילה על ידי צבא אלים, אבל הוא ניצל מסכנת האויב. אור הנר, קריאת התרנגול ונעירת החמור שהיו עלולים להסגיר את מיקומו – מבוטלים בהשגחה האישית של האל – בדיוק ברגע הנכון.
כך מוצגים חיי רבי עקיבא כמי שמצוי בהשגחה פרטית מלאה – ולאורו הוא מציע את העיקרון האמוני שלפיו כל מעשי האל הם לטובה. האם רק צדיקים זוכים לכך שכל מה שקורה להם הוא לטובה, או שהסיפור ממליץ לכולנו לראות כך את האירועים שקורים לנו? השאלה הזאת תישאר פתוחה.
