הסיפור

את חוש ההומור שלו ירש ר' נפתלי מרוּפְּשיץ מאמו, הרבנית מליסקָא.
ערב שבת אחד הביא לה דייג אחד דג גדול ודרש בעבורו סכום גדול. הלכה האישה לשאול את בעלה, ר' מנחם מנדל מליסקא, אם לקנות את הדג לכבוד שבת. ענה לה הרב: "אין זה יאה שרב עני כמוני יקנה דג יקר כל כך. המעשה ייראה כחילול השם גדול בעיני הציבור."
ואולם האישה לא הקשיבה לדברי בעלה. הלכה וקנתה את הדג.
בליל שבת, כאשר הגישה את קערת הדגים אל השולחן, החל הרב לפשפש בתבשיל כמחפש דבר מה.
שאלה האישה: "בעלי, מה אתה מחפש?"
השיב הרב: "אני מחפש את הכבד של הדג."
מיד ענתה לו ואמרה: "הלא כבר נאמר: 'במקום שיש חילול השם אין חולקים כבד לרב!'" (על פי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף יט עמוד ב).

---

על הסיפור

בניגוד לדעתו של בעלה, רב העיר העני, קנתה אמו של ר' נפתלי את הדג היקר לכבוד שבת. בשיחה שהתנהלה אחר כך על יד שולחן השבת, היא משתמשת בהומור, ובו היא מצטטת ציטוט שגוי במתכוון מדברי הגמרא. על פי הגמרא, אין לתת כבוד לרב במקרה של חילול השם. בדבריה של האישה הופך הכבוד לכבד של הדג, וחילול השם הוא אמירתו של הבעל כי לא ראוי לקנות את הדג היקר לכבוד השבת.
למרות משחק המילים, נותר בסיפור משהו גם ממשמעותו המקורית של הביטוי התלמודי, שהרי יש כאן זלזול מסוים בכבודו של רב. ואכן, כאמור, זלזול בגינוני הכבוד המעמדיים הפך לעיקרון במשנתו של בנם, ר' נפתלי.