הסיפור

פעם אחת נסע הבעל שם טוב מעירו, מֵזִ'יבּוּז' לעיר בּרוֹדי, ועמו אחד מחסידיו הקרובים, ר' צבי הירש סוֹפֵר.

עצרו השניים ללון בדרך במקום סמוך לברוֹדי.

בלילה תקפה חרדה את הבעל שם טוב והתחילו ברכיו לרעוד, עד שהתעורר ר' צבי ושאל את הבעל שם טוב: "למה תפחד?"

סיפר לו הבעל שם טוב: "בחלומי בא אלי מורי ורבי, הנביא אחיה השילוני, ושאל אותי: 'מי יותר טוב, אתה או אברהם אבינו?'

– 'למה כוונתך?' שאלתי, והוא ענה: 'אתה תבוא לעיר בּרוֹדי, יחלקו לך כבוד גדול ואתה עלול לבוא לידי גאווה. אם חלילה לא תעמוד בכך, תאבד את כל מה שיש בידך כעת.' בשל כך נחרדתי מאוד," אמר הבעל שם טוב.

אחר כך, כשנכנס הבעל שם טוב לבּרוֹדי, באו אליו עשירי העיר ונכבדיה לקבל את פניו במלבושי הכבוד שלהם, אבל הבעל שם טוב לא מיהר לפְנות אליהם אלא התחיל לשחק עם הסוסים, להבריש את פרוותם ולטפוח על גבם.

כך הצליח הבעל שם טוב להינצל מחטא הגאווה

---

על הסיפור

רוב האנשים חרדים לכבודם ופוחדים מן הבושה. בסיפורנו, הבעל שם טוב מפחד דווקא מן הכבוד. לפני בואו לעיר הגדולה הוא נפגש עם המורה הרוחני שלו: הנביא אחיה השילוני המוכר לנו מספר מלכים, שמתגלה לבעל שם טוב לעתים מזומנות. אחיה השילוני מזהיר אותו שקבלת פנים המרשימה שמצפה לו עלולה להכניס גאווה בלבו ולסכן את המדרגה הרוחנית הגבוהה שבה הוא נמצא.

אתגר הגאווה אינו פשוט כלל. לכאורה, כשמכבדים אותנו אנחנו יכולים להצטנע ולהתרחק מן הכבוד. אלא שהצטנעות מעין זה עלולה שלא להועיל, ואף להביא לכך שנזכה לכבוד גדול עוד יותר.

הבעל שם טוב נוקט מלחמה מתוחכמת ולא מילולית עם יצר הגאווה. מכיוון שהכבוד שהוא זוכה לו אינו רק מילולי אלא מתבטא גם בקבלת פנים של אנשים בבגדים מכובדים, הוא מתרחק ממנו באמצעות משחק עם הסוסים כדרכם של עגלונים ונערים.

הכבוד שמעניקים הבגדים הוא חיצוני, ואחיה השילוני מזהיר אותו שהוא עלול לאבד את מה שיש לו, שכן מי שמתרכז בכבוד החיצוני עלול להיוותר עם קליפת הלבושים והגינונים ולאבד את הזהות הפנימית שלו. במשחק עם הסוסים מתחבר הבעל שם טוב להנאות הפשוטות, החומריות של ילדים ועגלונים, ובכך משמר את זהותו האמיתית. נוסף לכך, הברשת הפרווה של הסוסים מסמלת את הכבוד וההידור החיצוני, שממנו נמנע הבעל שם טוב