הילד וכיכר הלחם
ילד זורק כיכר לחם כי היא מכבידה עליו ומגלה מי סוחב את מי: האדם את הלחם או הלחם את האדם?
ביום שבו יצא הילד לדרך, נתנה לו אימו כיכר לחם עגולה וגדולה. הילד שם את הכיכר בתרמילו ויצא. היום חם והתרמיל עם כיכר הלחם מעיק על הכתפיים. אמר הילד: "הדרך כל כך קשה, ועליי לסחוב את התרמיל עם כיכר הלחם!". פתח הילד את התרמיל וזרק את הלחם לארץ. התגלגלה הכיכר, התגלגלה, גַּלְגֵּל גִּלְגָּל, עד שנעלמה. צעד הילד הלאה. הלך הלך. היום גדול. רצה הילד לאכול. כאב לו הראש וקשה היה לו לגרור את הרגליים. "חבל שזרקתי את כיכר הלחם", אמר הילד, "עכשיו, איך אמצא אותה?"
עבר בדרך זקן אחד: "סבא זקן", אמר הילד; "אולי פגשת בדרך את כיכר לחם שלי? הייתה לי כיכר לחם בתרמיל וזרקתי אותה, התגלגלה, התגלגלה, גַּלְגֵּל גִּלְגָּל, עד שנעלמה". "למה זרקת אותה?" שאל הזקן. "הכיכר העיקה ולחצה, קשה היה לי לסחוב אותה". "זרקת אותה?" חייך הזקן, "עכשיו תדע מי סחב את מי: אתה את הלחם, או הלחם אותך! תלך הלאה, תראה בדרך איכרים חורשים, שאל אותם אם הם מצאו את כיכר הלחם".
הלך הילד ופגש את החורשים. "ברוכים העובדים!" קרא הילד. "היה ברוך גם אתה!" ענו החורשים. "אולי מצאתם בשדה את כיכר הלחם שלי?" שאל הילד. "הייתה לי כיכר לחם בתרמילי, לחצה עליי, וזרקתי אותה. הכיכר התגלגלה, התגלגלה, גַּלְגֵּל גִּלְגָּל, עד שנעלמה, עכשיו אני רעב". אמרו החורשים: "בוא, יקיר, עזור לנו לחרוש, לזרוע, לקצור, לדוש ולטחון ולאפות. נראה לך איפה לחפש את כיכר הלחם". עמד הילד על יד האיכרים, עזר להם לחרוש לזרוע, לקצור, לדוש, ולטחון ולאפות!
נתנו לו האיכרים כיכר לחם: "הרי הכיכר שלך לפניך. פרי עבודתך היא". לקח הילד את כיכר הלחם ואכל לשובע; את הנותר שם בתרמילו; וילך לדרכו שמח וטוב לב. אמר: "עכשיו אני מבין שהלחם סחב אותי, ולא אני סחבתי אותו".
האגדה, שמקורה במעשייה עממית, משקפת את ערכי העבודה והחלוציות ואת המסר העולה מפתגם שוודי קולע: כשאין לחם, אדם יוצא לעבוד. הסיפור מזמין אותנו להוקיר את העמל הנדרש לקיום הגוף.
הילד משליך מתרמילו כיכר לחם כי היא מכבידה עליו, אך אחרי זמן קצר חש רעב ומבין היטב שעשה טעות. הסיפור נגמר כאשר הילד מכין כיכר לחם, משביע את רעבונו ומחזיר הביתה את יתרת הכיכר. מה ההבדל בין כיכר הלחם הראשונה לכיכר הלחם השנייה? את הכיכר הראשונה קיבל הילד מאימו ללא עמל ולכן הוא לא העריך את חשיבותה והשליך אותה הצידה. הכיכר השנייה נקנתה בעמל והייתה יקרה לו. בעקבות התהליך שעבר הבין הילד את החובה לדאוג לקיום חומרי: הלחם נושא את האדם. העובדים בשדה הם גיבורי הסיפור: הם מושיעים את הילד, מקנים לו מיומנויות הנדרשות לעובד האדמה, ומלמדים אותו לקח לחיים.
