הייתי יפה
אישה מספרת לרבי שבתחילה הייתה יפה בעיני בעלה ואילו עכשיו הפכה בעיניו למכוערת. הדבר מסמל עבור הרבי את יחסיו של האל עִם עם ישראל, והוא הופך את השיחה לתפילה.
פעם אחת באה אישה לפני המגיד מקוז'ניץ ובכתה לפניו כי בעלה שונא אותה ואומר כי היא מכוערת.
"ואולי באמת מכוערת את?" שאל המגיד.
כששמעה זאת צעקה האישה במרירות: "אוי לי. הלא ביום חופתי הייתי נאה בעיניו, ואיך נעשיתי בעיניו שחורה וכעורה?" כששמע המגיד את דבריה, אמר: "ריבונו של עולם – כשנתת את התורה לעמך ישראל והם אמרו 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' (שמות כד, ז), הלוא נקשרת עמם בקשרי חתונה. הלוא נאים היו בעיניך ובחרת בהם מכל האומות. וכיצד כעת מאסת בנו והפכנו מכוערים בעיניך? –
'צוּר יִשְׂרָאֵל, קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל' (מתוך התפילה)."
נהוג לומר כי היופי הוא בעיני המתבונן. בסיפור זה המגיד מקוז'ניץ לומד את הרעיון הזה מפיה של אישה שבוכה בפניו שבעלה כבר לא אוהב אותה. "מכוערת" או "יפה" אינו עניין אובייקטיבי, אלא תלוי ביחסי הקרבה והאהבה שלה עם בעלה. ברגעי האהבה היא "יפה" וברגעי המריבה והריחוק היא "מכוערת".
במקומות רבים במקרא ובחז"ל מתוארים יחסי האל ועם ישראל כיחסי אהבה ושנאה שבין בני זוג. מעמד הר סיני ונתינת התורה מתואר כרגע של חתונה וכריתת ברית אהבה, ואילו הגלות מתוארת כמריבה וכגירושין. בספר איכה גם מוזכר כי אלוהים "מאס" בעמו – ביטוי של ריחוק ודחייה (איכה ה, כב).
בתפילה שנשא המגיד הוא מזכיר כי כשם שאהבה יכולה להפוך לשנאה והיופי לכיעור – כך גם אפשר שהמצב יתהפך. הוא מקווה שאלוהים ישוב לאהוב את עם ישראל, כשם שהאישה מקווה שבעלה ימצא בה את היופי שראה בה בעבר.
