היו"ד של היהודי
מה למד רבי מאיר מפרימישלן מהדמיון שבין המילה "יהודי" ביידיש לבין האות יו"ד שבאלף-בית?
"מפני מה אנו קוראים ביידיש ליהודי 'יוּד'?" – כך שאל רבי מאיר מפְּרימישלַן. וענה:
"לאות יו"ד בעברית יש רגל קצרה וקטנה. אם מגרדים מעט מן הרגל נשאר מעליה רק כתם פשוט. ואם מוסיפים על הרגל הזו, שוב נעלמת היו"ד והופכת לוי"ו.
כך הוא גם היהודי: אם חיסר מעט מן היהדות – נשאר הוא רק כתם מלוכלך".
דרשה קצרה זו מבוססת על המילה ביידיש "יוּד" ׁׁׁׂ(הנהגית גם "יִיד"), שמשמעה "יהודי".
ר' מאיר מזהה את היהודי כאדם שיש בו יהדות. ללא יהדות, טוען הרבי, יהודי הופך ל"כתם מלוכלך", קטן וחסר ערך.
על פי הדרשה, יהודי ללא יהדות אינו הופך ל"אות אחרת", אלא נותר חסר זהות וערך.
צורתה הגרפית הקטנה והעדינה של האות יו"ד מזכירה לר' מאיר את בני עמו. לדעתו, כל שינוי קטן עלול להרוס את המבנה העדין ואת המשמעות שנושא עמו היהודי.
האות יו"ד מזוהה בתורת הסוד עם רעיון מזוקק, טהור וראשוני, וכ"חכמה קדומה".
דווקא אות קטנה וחלשה זו, העלולה בקלות להימחק ולהשתנות, מבטאת את היסוד הגרעיני שעליו יש לשמור.
בדרשה זו משתקף החשש מפני השינויים – החסרונות והתוספות – שאירעו במרחב היהודי בתקופתו, במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה.
