החכם והאיש המכוער
בי שמעון בן אלעזר פוגש בחזרתו מבית רבו אדם מכוער ומעליב אותו על מראהו, אך תגובת האיש מטלטלת אותו ומעוררת בו חרטה.
מעשה ברבי שמעון בן רבי אלעזר שבא ממגדל גדר מבית רבו,
והיה רוכב על חמור ומטייל על שפת הים
ושמח שמחה גדולה מפני שלמד תורה הרבה.
הזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר האיש לרבי שמעון: שלום עליך, רבי!
ולא החזיר לו רבי שמעון שלום.
אמר לו רבי שמעון: עלוב שכמוך, כמה מכוער אתה! שמא כל בני עירך מכוערים כמותך?
ענה לו האיש: איני יודע, אך לך ואמור לאומן שעשה אותי "כמה מכוער כלי זה שעשית".
הבין רבי שמעון שחטא, ירד מהחמור, ונשתטח על הקרקע לפני האיש ואמר לו: קיבלתי את דבריך, מחול לי!
אמר לו האיש: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשה אותי ותאמר לו "כמה מכוער כלי זה שעשית".
המשיך רבי שמעון והלך אחרי אותו האיש, עד שהגיעו לעירו.
יצאו בני העיר לקראת רבי שמעון ואמרו לו: שלום עליך רבי, רבי, מורי, מורי!
אמר להם האיש: למי אתם קוראים "רבי, רבי"?
אמרו לו אנשי העיר: לזה שהולך אחריך.
אמר להם האיש: אם זה רבי – אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו האנשים: מפני מה אתה אומר כך?
אמר להם האיש: כך וכך עשה לי. וסיפר להם את כל המעשה.
אמרו בני העיר: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם האיש: בשבילכם, בני עירי, אני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כך.
מיד נכנס רבי שמעון בן אלעזר לבית המדרש ודרש: "לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז".
מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו, והוא נע לכל כיוון עמהן,
דממו הרוחות – חוזר הקנה ועומד במקומו.
לפיכך זכה הקנה שיקחו ממנו קולמוס לכתוב ספר תורה.
אבל ארז אין הרוחות מזיזות אותו ממקומו, אך כאשר נושבת רוח דרומית חזקה – עוקרתו והופכתו על פניו.
הסיפור פותח בתורה ומסיים בתורה. רבי שמעון בן אלעזר חוזר מלא וגדוש בתורה מבית רבו, תורה הממלאת את לבו שמחה. בסיום אנו לומדים שספרי התורה נכתבים באמצעות קנה, צמח גמיש שכופף את עצמו אל מול אחרים ולא באמצעות הארז החזק אך לא גמיש.
הסיפור מתאר את המעבר של רבי שמעון מהליכה מלאת שמחה להשטתחות על הארץ לפני האיש שבו פגע. רבי שמעון הבין שאם לימוד התורה גורם לו לפגוע באחר בצורה לא מידתית, ולמעשה להטיח אשמה בבורא, כנראה שהוא לא היה כלי מתאים לתורה. בשביל שהתורה לא תישאר משמחת רק אותו בעצמיותו, אלא גם תשפיע על התנהגותו כלפי הסביבה, עליו להכיר גם באפסיותו אל מול אלוהים וברואיו, ורק אז, כשהוא משתטח כקנה על הארץ, הוא ראוי שיקראו לו "רבי ומורי", ויכול באמת ובתמים להיות כלי ראוי להעברת התורה לאחרים.
