החייט
המגיד ממזריטש משווה את עצמו לחייט שנאלץ להטריח את הלקוח ולמדוד עליו את הבגד. זהו משל על אי הנחת שגורם המורה לתלמידו
רב אחד, תלמיד חכם נודע, בא לראשונה אל המגיד ממזריטש, לשהות במחיצתו בשבת. במשך כל השבת הקניט אותו המגיד בדברים, ודבריו היו כמדקרות בלבו של הרב האורח. דבר זה חזר ונשנה בכל סעודות השבת עד שנפלו פניו של הרב ונשברה רוחו.
אז פנה אליו המגיד ואמר:
"אספר לך מה שאירע בעיר פראג. חייט אחד הכין מלבוש יפה עבור רבי יחזקאל, רבה של פראג, הנודע בשם ספרו "נודע ביהודה". כשסיים את מלאכתו, בא החייט אל ר' יחזקאל, והלביש אותו כדי לבדוק אם מונח הבגד יפה, ואם מתאים הבגד ונוח. דבר זה דורש בדיקה על גופו של הלובש, וכך עמד החייט לפני ר' יחזקאל ומתח את המלבוש פעם בכנף הימנית ופעם בשמאלית, פעם בשרוול זה ופעם בחברו. כך משך החייט ומתח למעלה ולמטה כשהוא מסובב את הרב הנודע לכאן ולכאן.
חשש החייט, כי הוא מטריח את הרב החשוב, והדבר נראה כזלזול בכבודו – ואולם מה היה בידו לעשות?
לבסוף אמר החייט לרבי יחזקאל:
'מחל לי רבי על שמשכתי וסובבתי אותך לכאן ולכאן. ודאי נראה הדבר כחוצפה יתרה, אך מה יכול אני לעשות – עליי לבדוק שהכול נעשה כראוי ואין שום חיסרון. לטובתך אני עושה כן, כדי שתמצא נחת במלבוש זה.'"
כך סיפר המגיד ממזריטש, ואמר: "גם אני רוצה בטובתך, שתמצא נחת ושתיעשה המלאכה בשלמות."
מורים ומחנכים יודעים היטב כי תפקידם אינו לגרום לתלמידם רק הנאה, ולעתים הם צריכים "לטלטל" ו"להזיז" את התלמיד על ידי דרישות שונות, חובות ומטלות, כדי לסייע לו להתקדם. במשל של המגיד ממזריטש הוא משווה את עצמו לחייט, הבודק כיצד לשפר את הבגד שהכין עבור אדם נכבד, ובמהלך הבדיקה מטלטל ומסובב את הלקוח וגורם לו אי נחת. הנמשל פשוט ומובן – לפעמים אי נחת זמנית היא המאפשרת נוחות מרבית בהמשך. נוסף על כך המגיד משווה את עצמו לחייט פשוט העומד לפני רב גדול ונודע. כלומר, גם כאשר מורה ומחנך גורם "אי נחת" שכזו לחניכיו, אסור שתתלווה לכך התנשאות ותחושת כוח, אלא להפך – על המורה לחוש את עצמו כבעל מקצוע וכנותן שירות בלבד.
