החייט והדג
לקראת יום כיפור, חייט יהודי מתחרה עם שליח המושל על הדג האחרון וקונה אותו במחיר מופקע. כיצד יגיב המושל?
מעשה שהיה ברומי בערב יום כיפור, שהיה שם חייט יהודי אחד שהלך לקנות לו דג לסעודה מפסקת.
נשאר בשוק דג בודד, ועמדו החייט ונער משרת של המושל והתמקחו עליו. זה העלה למוכר במחיר, וזה העלה לו במחיר, עד שהחייט קנה אותו בסכום מופרז של שנים עשר דינרים.
בשעת הארוחה אמר המושל לנערו: מדוע לא הבאת לי דג?
אמר לו הנער: אדוני, לא אסתיר ממך, כך וכך עשה לי יהודי אחד שהתמקח והעלה את המחיר, וכי היית רוצה שאקנה לך דג בשנים עשר דינרים?
אמר לו המושל: מי האיש?
אמר לו: יהודי פלוני.
שלח המושל להביאו. אמר המושל לחייט: מה ראית לך צורך, חייט יהודי פשוט שכמוך, לאכול דג בשנים עשר דינרים?
אמר לו החייט: אדוני, יש לנו יום אחד שמכפר על החטאים שאנו עושים בכל השנה, וכאשר מגיע יום זה אין אנו צריכים לכבדו?
אמר לו המושל: משום שהבאת ראיה לדבריך, הרי אתה פטור מעונש.
מה גמל לו הקדוש ברוך הוא לחייט על מעשיו? הלך לביתו וחתך את הדג וזימן לו הקדוש ברוך הוא בתוכו מרגלית טובה, והיה מתפרנס ממנה כל ימיו.
הסיפור מציג דילמה של ביקוש והיצע – מה המחיר ששווה לשלם על הדג היחיד שנותר בשוק?
לנערו של המושל נדמה כי שנים עשר דינרים הם מחיר מופרז, והמושל יעדיף לוותר על הדג בארוחה של אותו היום. מחר יוכל לאכול דג במחיר שפוי.
אך עבור החייט אין זה יום ככל הימים, מחר לא תהיה לו הזדמנות נוספת, אלא רק בעוד שנה. על הכף מונח כבודו של היום הקדוש בשנה, ולכן הוא מוכן לתת חלק נכבד מכספו עבור דג, ובכך מביע את הוקרתו לאלוהים שזימן לו, עִם כל עַם ישראל, את האפשרות הנדירה לכפר על חטאי השנה.
אישור לתקפותו של תשלום זה מקבל החייט פעמיים: פעם אחת מפי המושל שמסכים שרכישה זו עדיפה על פני כבודו, ופעם שנייה כשאלוהים מאפשר לו להמשיך ולכבד את כל ימי הכיפורים הבאים בלי דאגה כספית.
