הזמנה מהר סיני
הרב חיים פלאג'י מוצא את הדרך לזמן עשיר למשפט מבלי להפעיל סנקציות
לבית הדין של הרב חיים פלאג'י (יר"ח) הגיע איש פשוט ועני שביקש להזמין את אחד מעשירי העיר למשפט. ביתו של העשיר עלה באש, והעני שהיה סבל במקצועו נקרא בדחיפות לסייע לו ולהוציא את רכושו מהבית הבוער. לאחר האירוע סירב העשיר לשלם לו כראוי. הרב פלאג'י שהיה דיין זימן את העשיר לבית הדין, אך העשיר סירב להגיע משום שלא הסכים שסבל פשוט יגרור אותו למשפט. שלח הרב פלאג'י הזמנה שנייה אך גם הפעם סירב העשיר להגיע.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שאנשים סירבו לעמוד למשפט, ומנהג העיר היה שאם הנידון מסרב בפעם השלישית מוטלים עליו עונשים כבדים. ההזמנה נכתבה והשליח כבר היה מוכן לצאת לדרך, אך הרב פלאג'י עצר אותו והורה לו "אל תחייב אותו לבוא מכוח החוק. אלא אמור לו בשמי: אם אתה מאמין שעמדו רגליך על הר סיני לצידו של העני הסבל, בוא. ואם אינך מאמין – אל תבוא".
הלך שליח בית דין אל העשיר וציטט את דברי הרב. שמע העשיר את הדברים ומייד הגיע לבית הדין. כעת נערך המשפט כסדרו והעשיר אף קיבל עליו את פסק הדין שחייבו בתשלום ושילם מייד לעני את חובו.
בסיום משפטו אמר העשיר: "אם היה אומר לי להגיע בכוח החוק – לא הייתי בא. אך דבריו גרמו לי לרעדה ובאתי מייד לבית הדין וקיבלתי עליי את פסק הדין".
הרב חיים פלאג'י משמש בסיפור בשני תפקידים: הראשון, דיין הפועל למשפט צדק שדואג שהעני יזכה להגנה, והשני מנהיג רוחני וחברתי של הקהילה המבקש להביא את את העשיר לעמדה מכבדת ושווה כלפי העני.
שורת הדין מאפשרת לו בכובעו כדיין לפעול לפי הנהלים: אם יסרב העשיר להזמנה שלישית לבית הדין – יוטלו עליו סנקציות. אולם בכובעו השני כמנהיג רוחני הוא אינו מעוניין רק בהעמדתו לדין של העשיר אלא שואף להביא אותו להכרה פנימית בשוויון בינו לבין הסבל העני לפני בית הדין.
במקום להטיל על העשיר את אימת הדין ולאיים בעונש, הוא פונה אל הסיפור המשותף העומד ביסוד המחויבות להישמע לדין: כשעמדו עם ישראל למרגלות הר סיני לקבל את התורה לא היה כל הבדל בין העשיר לעני. ההנחה שכל נשמות ישראל היו במתן תורה בהר סיני משותפת לכל הקהילה ונגזרת ממנה שותפות של כולם בכפיפות לדין. מעמד הר סיני אינו פועל כאן רק במישור האנכי שבין האדם לאלוהים, אלא גם במישור האופקי שבין חלקי העם, במקרה הזה עשיר ועני.
הרב חיים פלאג'י היה ידוע כמי שדואג לעניי הקהילה, והוא אף נאבק בעשירי עירו בהקשר של חלוקת מיסים שתיטיב עם השכבה החלשה. חוכמתו בסיפור היא למצוא את הדרך להגיע אל ליבו של העשיר ולפתור את הבעיה בחוכמה רבה ולא בהפעלה ישירה של הסמכות החוקית.
