הזמן מרפא הכול
איור: עינב ויסמן
חכימא

הזמן מרפא הכול

חוש ההומור של הרב יהודה גץ עוזר לו להתגבר על חששות הקהילה מגילו הצעיר

הסיפור

כל יהודי העיירה סוק אל ארבע שבתוניסיה התרגשו לכבוד בואו של הרב החדש. השמועות סיפרו שהרב הוא איש חכם ונבון, תלמיד חכם משכמו ומעלה שיוכל להנהיג את הקהילה בתבונה.
והנה הגיעה השיירה שבה נסע הרב, והכול הופתעו כאשר מן הרכב יצא בחור צעיר, בשנות העשרים המוקדמות שלו. רחש עבר בקהל: "כיצד ממנים רב צעיר כל כך? בחור צעיר לא יוכל להנהיג את הקהילה."
הרב הצעיר, הרב מאיר יהודה גץ, קלט את הרחש, והבין שהקהל המופתע חושש מגילו הצעיר. פנה הרב אל הציבור שהתגודד סביבו ואמר: "אני רואה שכמה אנשים בקהל חושבים שאיני מתאים לרבנות משום שאני איש צעיר, אך אל דאגה, זהו 'מום עובר'".
כל השומעים פרצו בצחוק וקיבלו את הרב הצעיר בזרועות פתוחות.


על הסיפור

בגיל עשרים ושתיים התמנה הרב מאיר יהודה גץ לרב העיירה התוניסאית סוק אל ארבע. יכולים אנו להבין לליבם של בני העיירה החוששים שבגיל צעיר כך כך הרב אינו בָּשֵל לתפקיד.
אך הרב גץ הצליח לקנות את ליבם של אנשי העיירה כבר במפגש הראשון. הוא קלט את הלך הרוח, הבין מדוע עובר רחש בקהל, ובעזרת תשובה שנונה מלאה בהומור עצמי, הוא מצליח לפוגג את החשש.
הרב גץ יודע להביט על עצמו במבט אירוני, ומודה שאכן הוא צעיר ולא מנוסה, אך זה "מום עובר". מקורו של מונח זה בעולם הקורבנות: לפי התורה, בהמה שיש בה מום אסורה בהקרבה, אך אם זהו מום עובר אפשר להמתין שהוא יעבור ואז להקריב אותה.
הרב גץ משתמש במונח זה כדימוי על עצמו: אכן כעת הוא צעיר, אך במהרה יתבגר ויצבור נסיון, וכך "יירפא" מן המום.

בזווית אישית

אופיר סופר

אופיר סופר

חבר הכנסת מטעם מפלגת האיחוד הלאומי - תקומה, בתוך סיעת ימינה. בעבר היה מזכ"ל האיחוד הלאומי - תקומה.

מי מאיתנו לא חָווה חששות כאלה ואחרים כשעשה את צעדיו הראשונים בתחום מסוים כשהוא עוד חסר ניסיון? האם אנחנו מאפשרים לעצמנו מרחב ללמוד ולטעות? האם החברה מאפשרת לנו למעוד מדי פעם?

אני נזכר שאימא שלי נהגה לומר לי בחיוך: "כולם משלמים שכר לימוד אבל צריך לראות ששכר הלימוד לא יהיה גבוה מדי… ", ובכך רמזה ל"קלקולים" שקורים לנו במהלך החיים.
שנותיה הראשונות של אימא כמחנכת היו בבית הספר "בניהו " בכרם בן זמרה. מנהל בית הספר היה הרב גץ, שהיה דמות משמעותית עבור הוריי.
וזה לוקח אותי ליום האם בשנותיי הראשונות בבית הספר היסודי. החלטתי לעשות הפתעה גדולה לאימא. מעבר לזר פרחים שקטפתי בגינה והנחתי באגרטל מאולתר, חשבתי שהדבר שהכי ישמח את אימא יהיה ספונג'ה יסודית לכל הבית. לקחתי את חומר הניקוי שהיה מונח כנראה בחדר האמבטיה, פיזרתי אותו בכל הבית כדי שהבית יהיה נקי כמו שצריך ואחר כך עברתי למלאכה הקשה – קרצפתי את הרצפה וגרפתי את המים, וככל שגרפתי, גיליתי שהרצפה אינה מתנקה. זה כנראה מה שקורה כששוטפים רצפה באבקת כביסה…
אימא הגיעה הביתה אחרי יום עבודה מפרך ומצאה בית מרוח באבקת כביסה. אז כבר הבנתי שזו לא הייתה הפתעת יום האם הכי מוצלחת בעולם, אבל מה שנגע לליבי במיוחד היה שראיתי שאימא מנסה להסתיר את חוסר שביעות רצונה מהמצב.
הנכונות לקבל טעויות היא כזו שמשתלמת לאורך זמן. היא בעיקר מאפשרת התפתחות אישית וצמיחה, בונה ביטחון עצמי ויוצרת אווירה נינוחה ועניינית, כזו שמקדשת את הביצועים וההצלחות ופחות את האשמה, התסכול והכישלונות. אנחנו פוגשים את המציאות הזאת קודם כול בבית עם הילדים הקטנים והגדולים ואחר כך בצבא ובעבודה. אני מסתייג מלנהוג בחוסר אחריות כאשר מדובר בחיי אדם והכול בחיים צריך להיות באיזון, אבל מאידך אני כן בעד לזרוק את האדם למים עמוקים. זה יוצר הרבה יתרונות של ביטחון עצמי, חדוות יצירה וסקרנות ולא פעם יצירתיות וחדשנות. הדברים מקבלים משנה תוקף בכל מה שקשור לצעירים בעידן הדיגיטלי של ימינו. ובכל זאת, מדובר ב"מום עובר" מפני שאין חכם כבעל ניסיון.

סיפורים שעשויים לעניין אותך