הויתור של אלדד ומידד
כאשר משה צריך לבחור את שבעים זקני העדה, אלדד ומידד מוותרים על כיסאם
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם" (במדבר יא, טז), אמר משה: מה אעשה? אם אביא חמישה מכל שבט ושבט אינם מגיעים לידי שבעים ונמצאו רק שישים, ואם אביא שישה משבט זה וחמישה משבט זה, הרי אני מטיל קנאה בין שבט ושבט.
מה עשה? נטל שבעים ושניים פתקים וכתב בהן זקן, עוד שני פתקים חָלָק, וערבבם בקלפי.
אמר: בואו וטלו פתקכם. מי שעלה בידו פתק שכתוב בו זקן היה יודע שנתמנה זקן, ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה. והממונה אומר לו: הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן, אילו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך.
כיוון שעשה כך נתמנו הזקנים.
אלדד ומידד היו שם, ומיעטו עצמם, אמרו: אין אנו ראויים להיות במינוי הזקנים.
ובגלל שמיעטו עצמם נמצאו נַעֲלִים על הזקנים, והחלו להתנבא מייד.
שני סופרים ומשוררים, התאומים הרצל ובלפור חקק, מספרים: "מכיוון שנולדנו בעיראק […] בחר אבינו שהיה פעיל במחתרת הציונית, בשמות הרצל ובלפור. עם זאת, לא יכול היה לרשום שמות אלה בתעודת הזהות העיראקית, כדי שלא להיחשף". לכן נרשמו השניים כג'מיל ופואד, ו"כמחווה כלפי סבנו" הרצל נקרא גם אלדד ובלפור נקרא מידד.
איך בוחרים נציגים לתפקיד מנהיגות? בחירות? הגרלה? או אולי להיפך: אם כמה מהמועמדים יוותרו על הכיסא תהפוך התחרות למיותרת?
בסיפור שלפנינו, משה מצטווה לבחור שבעים זקנים בדיוק. מכיוון שיש 12 שבטים, הוא לא יכול לתת ייצוג שווה לכל השבטים. משה מחליט לערוך הגרלה שתבטיח שלכל השבטים יהיה סיכוי שווה להיות מיוצגים, תוך שהוא מסתמך על כך שמי שראוי להתמנות לתפקיד, ידו תבחר את הפתק הנכון. התוכנית של משה היא להפר את אי השוויון בעזרת אמצעי שוויוני.
אלדד ומידד מוציאים את הפתק "זקן" ובכל זאת מחליטים שהם אינם ראויים לתפקיד ומפנים את המקום שלהם. הוויתור על התפקיד מוביל לכך שהם לא ייצגו את השבט שלהם ובמקומם שבט אחר יקבל יותר ייצוג.
כולם מבינים שאי אפשר לרבע את המעגל. מישהו צריך לוותר על הכיסא. הפתרון של משה מותיר את ההחלטה בידי שמיים. אלדד ומידד בוחרים אחרת ומוותרים על מקומם, וכך פותרים למשה את בעיית חלוקת 70 הכיסאות בין 72 הזקנים. במקום להותיר את הבחירה בידי הגורל, אלדד ומידד מחליטים להכריע בעצמם עבור הכלל.
המדרש ממשיך לספר כיצד אלדד ומידד זכו לנבואה מהר יותר משאר הזקנים; רק השמות שלהם מוזכרים במקרא ורק הם זכו להיכנס לארץ כנען.
