ההספד על רבי אבון
רבי אבון מת צעיר ורבי זעירא מספיד אותו באמצעות משל על המלך שפטר את אחד מפועליו מעבודה כדי להתקרב אליו
כאשר מת רבי אבון בן רבי חייא נכנס רבי זעירא והספידו:
למה היה רבי אבון בר' חייא דומה?
למלך ששכר הרבה פועלים והיה שם פועל אחד שהיה מתאמץ מאוד במלאכתו. מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עימו ארוכות וקצרות. לעת ערב באו אותם פועלים לקבל את שכרם ונתן המלך גם לאותו פועל שכר שווה כמו כל הפועלים. התרעמו הפועלים ואמרו: אנחנו יגענו כל היום, והוא יגע רק שתי שעות וקיבל שכר כמונו? אמר להם המלך: הוא יגע בשתי שעות יותר ממה שאתם יגעתם כל היום כולו.
כך יגע רבי אבון בתורה במשך עשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד במאה שנה.
הדימוי של אדם יקר שנלקח בטרם עת כדי להיות קרוב לאלוהים כבר שגור למדי בהספדים, וכאן אנחנו רואים זאת בהספד שנאמר לפני כאלף וחמש מאות שנה ומובא בתלמוד הירושלמי. רבי זעירא מספיד את רבי אבון בן רבי חייא. הוא מסביר את פטירתו בטרם עת באמצעות משל המציג זאת כעדות על יחסים אינטימיים בינו לבין האלוהים.
המשל מדמה את החיים בעולם לעבודתם של עבדים בשדהו של המלך, ולעובד אחד שנלקח מן השדה מוקדם מהרגיל. הפועלים מתמרמרים על כך שהמלך משלם לפועל החרוץ שכר מלא למרות שעבד שעות בודדות. מה מניע את המלך לפטור אותו מעבודה ולבלות איתו את היום בטיול? נאמר לנו שהמלך מזהה שהוא משקיע בעבודה יותר מדי. בעוד שהעבדים האחרים מעוניינים בשכר ומשקיעים בעבודתם את המאמץ הראוי לשכר. הן ההשקעה היתרה של אותו עובד והן התגובה של המלך מעידות שהיחס של העובד לעבודה נוגע לקשר שלו עם המלך עצמו – הוא עובד את המלך ולא עובד בשביל השכר.
מעניין לראות שהשימוש במשל משמר את תחושת אי הצדק הנלווית למותו של אדם צעיר, אך הוא מהפך אותו: במקום לתאר אותו כעוול כלפי המת, הוא מתאר אותו כהפלייתו לטובה כמי שעתיד לקבל בעולם הבא שכר שלם למרות שעבד את אלוהים בעולם במשך תקופה קצרה בלבד. הוא לא מסתפק בהיפוך הזה אלא גם מסביר את העוול-לכאורה כביטוי ליחסי ידידות בין הנפטר לבין האלוהים.
