הדרך או המטרה
אופנהיימר קידם את הרעיון של התיישבות עברית בקואופרציה. כשצורת ההתיישבות שהאמין בה נכשלה ובמקומה שגשג הקיבוץ, הוא מסוגל לשמוח בהצלחה למרות שהאמין בשיטה אחרת
פרנץ אופנהיימר היה סוציולוג חשוב, ולכן הרצל ביקש ממנו לעצב תוכנית להתיישבות בארץ ישראל ולהרצות עליה בקונגרס הציוני. אופנהיימר הגיע למסקנה שיש להקים יישובי מופת – קואפרציות – שבו כולם שותפים בעבודה ומקבלים משכורת על פי עבודתם. נאומו שכנע רבים, וזמן קצר אחר כך הקימו את מרחביה על פי הוראותיו. אך הניסוי נכשל וצורות התיישבות חדשות, המושב והקיבוץ, החליפו אותו. בתחילה מתח אופנהיימר ביקורת חריפה על הקיבוץ וחזה לו עתיד עגום. תלמידו של הפרופסור, שלמה קפלסנקי, שעלה לארץ כחלוץ, חלק על מורו ואף כתב לו תגובה חריפה.
חלפו הזמנים ובשנת 1934 הגיע אופנהיימר לבקר במרחביה ובעין חרוד בלוויית קפלנסקי. בדמדומי ערב הם עמדו על מרפסת בית האוכל בקבוצת עין חרוד. אופנהיימר הביט על הנוף הנהדר המשתרע בין גבעת קומי להרי גלבוע, התבונן באנשי עין חרוד השבים מעבודתם בשדות ובכרמים, בבנייני המשק ובבתי הילדים המלאים, ואמר בהתרגשות: “זה בדיוק מה שאני רציתי!”. נשכחו לרגע טענותיו וחששותיו של איש מדע הסוציולוגיה והציונות המעשית, והוא נסחף בהתרגשות למראה יהודים עובדים, בני חורין, על אדמתם. אז הכיר קפלנסקי את גדולתו של המורה שידע להודות שרעיונותיהם של חלוצי הקיבוצים הצליחו להתגשם במציאות היכן שהתיאוריות הסוציולוגיות שלו נותרו רק על הנייר, וידע לשמוח בהצלחה גם אם היא הגיעה בדרך אחרת מזו שבה האמין.
מה קורה לאדם שמאמין בחזון מסוים והוא נכשל במבחן המציאות? מה יעשה כאשר תלמידיו ממשיכים להאמין במטרה אך נוטשים את השיטה והדרך של המורה?
פרנץ אופנהיימר השקיע את מיטב מרצו לפיתוח צורת התיישבות חדשה. הוא האמין שתשלום על פי עבודה יקדם משק יעיל ויצרני שמתגמל חריצות, ולכן היה בטוח שקואופרציה היא המפתח להקמת יישוב עברי עובד יציב ועצמאי. אולם מרחביה שקמה לאור תוכניתו התפרקה לאחר שמונה שנים. קפלנסקי, תלמידו של אופנהיימר, הבין שהרעיונות של המורה עמוקים אבל צריך להתאים אותם למציאות. החלופה שבה האמין קפלנסקי הייתה קבוצה גדולה שבה כולם משתכרים באופן שווה ולא על פי תוצר עבודתם. בשל אצילותם של השניים, הוויכוח הרעיוני לא גלש לפסים אישיים. אולם גדולתו הרבה של אופנהיימר הייתה המוכנות להתאושש מכישלון גישתו התיאורטית. כשהוא חזה במו עיניו בתפארתה של עין חרוד שצמחה בדרך אחרת, הוא לא חיפש בה פגמים כדי להוכיח את צדקתו אלא הכריז שלאורך כל הדרך הוא חיפש את התבנית הרעיונית שתאפשר להצמיח את מה שהתגשם לבסוף לנגד עיניו. וגם אם הדרך שלו נכשלה, תלמידיו מצאו שיטה אחרת שהביאה אל היעד הרצוי. אופנהיימר לא התאהב בתיאוריות שלו וזכר שהעיקר הוא התוצאה, ועובדה זו הרשימה את תלמידו קפלינסקי ומילאה אותו בגאווה.
