האם המלך שפיט?
שמעון בן שטח מזמן את ינאי המלך למשפט על כך שעבדו הרג אדם, אך הדיינים חוששים לדון בעניינו
מעשה בעבדו של ינאי המלך שהרג אדם.
אמר רבי שמעון בן שטח לחכמים: העמידו את העבד למשפט.
שלחו לו החכמים איגרת: עבדך הרג אדם.
שלח להם ינאי המלך את העבד שיעמידוהו לדין.
שלחו לו החכמים: גם אתה בוא למשפט כאדוניו של העבד, בהתאם לחוק התורה שבעליו של שור מועד שהרג אדם עומד אף הוא למשפט.
בא המלך וישב לפניהם.
אמר לו שמעון בן שטח: ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, לפני אלוהים אתה עומד.
אמר לו ינאי המלך: אעמוד, אך לא כשתאמר זאת רק אתה, אלא כשיאמרו גם חבריך.
פנה שמעון בן שטח לימינו – וראה כי הדיינים שלצידו כבשו פניהם בקרקע.
פנה לשמאלו – ראה כי גם הדיינים ששם כבשו פניהם בקרקע.
אמר להם שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם?! יבוא בעל המחשבות, אלוהים, ויגמול לכם.
מייד בא המלאך גבריאל וחבט את החכמים בקרקע ומתו.
באותה שעה אמרו חכמים: מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.
האם המלך עומד מעל לחוק או שגם הוא יכול לעמוד למשפט במקרה שעבר עבירה? מתברר שהשאלה הועמדה למבחן כבר בימים עברו.
הסיפור פותח במלך העומד למשפט על הרג שביצע עבדו, כנראה פקיד או איש ביטחון בשליחות המלך. במהלך הסיפור חל היפוך – מי שעומד לדין הם הדיינים הנענשים על פחדם לדון את המלך. שמעון בן שטח, נשיא הסנהדרין, מזהיר אותם מדינו של "בעל המחשבות" (אלוהים), וממהלך הסיפור משתמע שאכן זה מה שקרה: אלוהים העמיד אותם לדין שמיים, גזר את דינם, ומייד שלח את מלאכו לבצע את גזר הדין ולהורגם.
הסיפור מובא בתלמוד כהסבר למשנה שגם חותמת את הסיפור. מכיוון שאי אפשר להעמיד דיינים בין הפטיש לסדן (אין אפשרות לשפוט משפט צדק כשמצד אחד אימת מלך בשר ודם ומן הצד השני אימת מלכות שמיים), החכמים החליטו על פתרון אחר – להימנע לגמרי משיפוט מלך.
לכן, אף שהמלך אינו מעל החוק וראוי להעמיד אותו לדין, הסיפור מסביר את הקושי לעשות זאת. באופן עקרוני לשופטים יש סמכות לדון מלך, אך אימת המלך אינה מאפשרת להם להוציא את סמכותם לפועל, ולפי הסיפור החוק מתחשב גם בחולשותיהם האנושיות של השופטים.
