הסיפור

כשעלה קס אבא אלמנך פלקה לארץ הוא הותיר אחריו באתיופיה את בנו ואיתו את האוּרִית – ספר תורה הכתוב בשפת הגעז (שפת הקודש של קהילת יהודי אתיופיה). לאחר שנים עלה בנו ארצה עם האורית, ונערכה חגיגה גדולה בהשתתפות רבים מבני העדה האתיופית. לחגיגה הצטרף גם בחור צעיר מתושבי העיר בת ים, ולאחר שהתרשם עמוקות מן הקס והליכותיו, ביקש ללמוד איתו. כך נפגשו השניים בשבתות ללימוד משותף; הם קראו יחד בספר האורית והקס אלמנך הסביר את הפסוקים וסיפר לו על מסורת ביתא ישראל.
עברו השנים והבחור החל ללמוד הוראה, ובאחד מביקוריו סיפר זאת לקס אלמנך. הקס שמח מאוד ולפתע שאל: "מהם השמות של עשרת הדורות מאדם עד נח ועשרת הדורות מנח ועד אברהם?"
הבחור לא ידע את התשובה בעל פה והשיב: "עליי לעיין בתורה כדי להשיב לך על שאלתך." הביט בו הקס אלמנך ונאנח עמוקות: "האיי. דע לך, שמי שרוצה לחנך דור חדש וצעיר חייב לדעת את שמות אבותיו ואבות אבותיו. מחנך שאינו זוכר את אבותיו לא יוכל להשפיע על תלמידיו."

---

על הסיפור

קס אבא אלמנך מכיר היטב את פרח ההוראה המבקר אותו, אך כאשר הוא שומע שבחר להיות מחנך, הוא בוחר ללמד אותו את מה שבעיניו הוא יסוד החינוך – החיבור לשרשרת הדורות. לפי דרכו של קס אלמנך, עיניו של המחנך אינן נשואות קדימה אל העתיד, אלא לאחור, אל העבר ואל האבות. כל אדם, ובוודאי כל מחנך, נדרש להכיר את אבותיו ואִמותיו בשמותיהם, שכן ההיכרות עימם יוצרת תחושת שייכות אל העם והעדה, והופכת את הדור הבא לשורשי יותר.
קס אלמנך מלמד את פרח ההוראה הישראלי בספר האוּרִית ומשתף אותו במסורות של יהודי ביתא ישראל. כך, המסורת של יהודי אתיופיה נחווית כמסורת חיה שאינה נעצרת עם העלייה לארץ אלא הופכת לחלק בלתי נפרד ממעגל הזהות של החברה הישראלית.