דוד רועה הצאן
איך החליט אלוהים לבחור בדוד כמלך הבא של ישראל? לפי האגדה הוא בחן איך הוא נוהג בצאן שלו.
"ה' צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים יא, ה) – במה הוא בוחן אותו? ברעיית צאן.
בחן את דוד במנהגו כלפי צאנו, ומצאו רועה יפה וראוי להנהיג.
כאשר היה מוציא דוד את צאנו למרעה, היה כולא את הגדולים ומוציא קודם את הקטנים לרעות כדי שירעו בעשב הרך.
ואחר כך מוציא את הזקנים כדי שירעו בעשב הבינוני.
ואחר כך מוציא את הבחורים שיהיו אוכלים את העשב הקשה.
אמר הקדוש ברוך הוא: מי שיודע לרעות את הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה את עמי.
האגדה היא מדרש לפסוק מתהילים שבו נאמר על דוד "וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן" (תהלים עח, ע), והיא מבהירה למה הפסוק מזכיר דווקא את מכלאות הצאן בשימוש המושכל שדוד עשה בהן בתור רועה. כבר מדברי נתן הנביא לדוד שלפיו אלוהים לקח אותו "מאחורי הצאן", עולה כי דוד הגיע למלוכה דווקא משום שהיה רועה – רעיית הצאן היא זו שחשפה את תכונותיו המנהיגותיות.
ומהן תכונות המנהיגות המשתקפות מן האגדה? דוד מתואר כרועה המודע ליחסי הכוחות בין הכבשים השונות בעדר שלו, והוא מתזמן את המרעה כך שחלוקת המשאבים תתחשב בפערים ביניהן. מכיוון שדוד יודע שהחזקים בצאן יכולים להתמודד גם עם העשב הקשה, הוא מחשב מראש את מועד ההוצאה למרעה כדי שהצעירים ואחריהם הזקנים יאכלו כל צורכם.
