גמגומו של משה
כשמשה הקטן משחק עם כתר פרעה, מחליטים החרטומים לערוך לו מבחן שבסופו נותר משה כבד פה וכבד לשון
וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה וַיְהִי־לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שמות ב, י)׃
הייתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת את משה כאילו הוא בנה, ולא הייתה מוציאה אותו מארמון המלך.
ולפי שהיה יפה כולם התאוו לראותו, ומי שהיה רואה אותו לא היה רוצה להפסיק לראותו.
והיה פרעה מנשקו ומחבקו, ומשה נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול.
והיו שם חרטומי מצרים, ואמרו: יראים אנו שעתיד משה ליטול כתרך ולתתו על ראשו, שמא הוא יהיה זה שעתיד ליטול מלכות ממך.
מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו.
והיה יתרו יושב ביניהם ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת. אלא בחנו אותו, והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מוות.
מייד הביאו לפני משה ושלח ידו לקחת הזהב, ובא גבריאל המלאך ודחף את ידו ותפס משה את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכווה לשונו, וממנו נעשה (שמות ד, י): "כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן".
האם עודף כישרונות יכול להפוך מיתרון למעמסה מסוכנת?
משה הקטן המתגורר בבית פרעה, הוא ילד פלא, חמוד, מתוק ויפה.
בתמימותו הכובשת הוא משחק עם כתר פרעה ומשעשע את הנוכחים בחדר. אבל יופיו כה חריג עד שהוא מעורר בקרב יועציו של פרעה חרדה: אולי כאשר הילד יגדל הוא יבגוד בפרעה ויטול ממנו את מלכותו? זאת משום שאִיצְטַגְנִינֵי פרעה כבר חזו בגורל שיקום מושיע לישראל שילקה במים (בבלי סוטה יב, ב).
יתרו מציע לערוך מבחן שיכריע אם מדובר בילד תמים או בסכנה למלכותו של פרעה. האם יבחין הילד בין גחלים לוחשות ובין זהב? על פי ההגיון של החרטומים, אם ילד מעדיף את נצנוץ הזהב על פני הזוהר המהפנט של הגחלים הלוחשות, כוונותיו העמוקות והעתידיות הן למרוד בפרעה. זאת משום שלפי תפיסת החרטומים, ידו של משה מגלה שהוא אכן עתיד לרשת את כתר פרעה, ועל כן יש להורגו.
כשהקערות מוגשות לו, משה הקטן רוצה להושיט את ידו לקערת הזהב מבלי לדעת שהבחירה ה"נכונה" תוביל להריגתו. כאן נכנס לתמונה המלאך גבריאל שמונע ממשה לגעת בזהב.
אבל כשידו הקטנה נוגעת בגחלים הלוחשות הוא נכווה ובאופן אינסטינקטיבי מכניס את הגחלת לפיו ומקבל כווייה נוספת. מתוך כך, שלמותו של המנהיג העתידי נפגעת באופן בלתי הפיך. אומנם תואר פניו לא משתנה אך מנהיג מגמגם, כבד פה וכבד לשון, יתקשה לעמוד מול פרעה ומול בני ישראל ויהיה זקוק למתווך.
חוסר השלמות שלו מביא אותו להיות רגיש וסבלן כלפי חוסר שלמות אצל אחרים וגם לימד אותו פרק בענווה. ייתכן שרגישותו של משה לסבלותם של אחיו בני ישראל, התחדדה בזכות המפגש הרה הגורל עם הגחלים הלוחשות.
