
גידוף של תועלת
למה לגמול רעה תחת טובה? ר' ישראל מרוז'ין גידף אדם שזה עתה נפטר ופירט את חטאיו, אף שהלה עשה לו טובה גדולה בחייו. הסיבה לכך מפתיעה: מטרתו הייתה לגמול חסד לאותו מת, ולהתוודות במקומו על חטאיו.
רבי ישראל מרוּז'ין נאלץ לברוח מרוסיה אל העיר סַדיגוּרָה שבאוֹסטרוֹ-הוּנגריה. בבריחתו, קשה הייתה עליו ההליכה, ואדם אחד נשא אותו כמה מילין (קילומטרים) על גבו.
שאל האיש את הרבי: "מה יהיה שכרי עבור זה?" השיב לו הרבי: "הרי אתה מזומן לחיי העולם הבא."
כאשר חלה האיש והיה קרוב למות, ציווה כי בשעה שייפטר מן העולם ייסע אחד מבניו אל סדיגוּרה, ויודיע לרבי מרוז'ין על מותו. וכך היה. בא בנו אל הרבי והודיע לו על פטירת אביו. מיד פתח הרבי בחירופים וגידופים על האיש הנפטר וגם סיפר על העבֵרות שעבר, מיום לידתו ועד מותו. הנוכחים שעמדו סביב הרבי לא יכלו להבין ולסבול זאת – מדוע משלם הרבי רעה תחת טובה לאיש שעשה עמו חסד?
נוהגים היו החסידים כי בשעה שלא יכלו להבין את מעשיו של רבם, היו באים אל בנו, רבי שלום, כדי שיסביר להם את הדבר. גם בפעם הזאת באו החסידים אל ר' שלום, וביקשו שיפרש להם את דבריו של הרבי ומעשיו.
אמר להם ר' שלום:
"יודעים אתם כי ביום הכיפורים נכנס היה הכוהן הגדול אל קודש הקודשים, ומתוודה שם על עוונות בני ישראל.
קודש הקודשים הוא המקום המובחר מכל המקומות; יום הכיפורים הוא היום המובחר מכל הימים; והכוהן הגדול הוא המובחר מכל בני האדם. דבר זה נקרא 'עולם-שנה-נפש', כלומר מקום, זמן ואדם. ובכן, הכוהן הגדול הנכנס אל הקודש ביום הכיפורים, זהו הרגע המובחר שב'עולם-שנה-נפש'.
ואם כן, מדוע דווקא ברגע נפלא זה על הכוהן הגדול לעסוק בסיפור חטאיהם של ישראל ולאמר 'עָווּ, פָּשְׁעוּ, חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל?' (משנה, יומא, פרק ו משנה ב)
הסיבה לכך היא שלא תמיד יודע האדם להתוודות על חטאיו, ולא תמיד המקום מתאים לכך והזמן מתאים לכך. בשל כך, מוכרח היה הכוהן הגדול ברגע מובחר זה ובזמן מובחר זה להתוודות עבור כל קהל ישראל.
איש זה רבו חטאיו, ולא מצא מקום וזמן להתוודות עליהם. ידע זאת אבי, והתוודה עבורו."
התנהגותו המוזרה של הרבי, הנראית ככפיות טובה, מוסברת על ידי ר' שלום כאמצעי לכפר על עוונותיו החמורים של האיש שנפטר. על פי ההסבר, לא כל אדם מצליח לפתוח את לבו ולהתוודות. אחד מתפקידיו של הצדיק הוא לסייע בכך, ולהתוודות במקום האיש שלא הצליח לעשות זאת בעצמו.
רעיון הווידוי עוסק בכך שחטא שלא סופר נותר כמשקע בנפש האדם. תפקידו של המורה החסידי הוא לסייע לחטא להיאמר, ולא להשאירו נסתר. ר' שלום אומר לחסידים כי הרגע המקודש ביותר הוא רגע הווידוי, שבו מצליח החטא להיחשף ולהיאמר, וכך גם ניתן להשתחרר ממנו.
על פי הסבר זה, העובדה שהרבי פירט את חטאיו של האיש אינה מעידה על כעס ושנאה אלא דווקא על אכפתיות ומעורבות עמוקה בגורלו של האיש. ידוע שדאגה לאדם קרוב יכולה לפעמים להתפרש כבלתי נעימה לאדם עצמו, כי היא באה לידי ביטוי בדיבור נוקב על בעיות שאותו אדם מנסה להסתיר ולהשתיק.