גבולות דעתו של בעל המאה
ידו של הברון רוטשילד על העליונה במאבק עם האיכר המורד פיינברג , אבל האיכר בעל העקרונות איננו מבטל את עצמו. על מגבלות כוחו של בעל המאה
כשפרץ מרד הפועלים בראשון לציון במחאה על תנאי עבודתם, הגיע הברון הירש לבקרם. אמר להם: זה הגמול אשר אתם גומלים לי על כל הטובה שעשיתי לכם ועוד בכוונתי לעשות? רציתי להראות לכל העולם כי יכולים בני־ישראל להיות איכרים עובדי־אדמה, ואתם הוכחתם שאתם יודעים לקשור מרד. על כן, אני מסיר את ידי מכם ואת ראש המורדים, פיינברג, איני מוכן עוד לראות. בכל זאת העז פיינברג לגשת אל הברון. אמר לו הברון: אתה הכנסת אותי לתוך עסק ביש, וכאיש משכיל היה עליך לשמור שהמריבה לא תגיע למדרגה כזאת. מכור לי את החלקה שלך והסתלק מן המושבה.
השיב פיינברג: אדוני הברון, המיליונים שלך לא יספיקו כדי לקנות אותי.
השיב הברון בחֵמה: אם כן, אתה נחשב בעיניי כמת.
פיינברג שב הביתה והחליט לשגר לברון הודעה. במכתב הודיע לו פיינברג כי אומנם חשב את עצמו למת ויבוא אל עולם־האמת, אבל המלאכים לא נתנו לו להיכנס לשם בטענה שהוא חי. וכאשר אמר לבית דין של מעלה כי הברון רוטשילד אמר לו שהוא מת, השיבו לו שאין כוחו של האיש הזה, עשיר ככל שיהיה, לגזור חיים ומוות. המשל מצא חן בעיני הברון והברונית ובכל זאת לא סלח לפיינברג. הבין פיינברג שאין לו ברירה ועזב את המושבה.
לפעמים בעל המאה הוא אומנם בעל הדעה ויכול לקבוע את גורלותיהם של התלויים בחסדו, אבל נדרש אומץ כדי להזכיר לו את מגבלותיה של דעתו. הוא יכול להימנע מלסייע לעני אבל הוא לא יכול לבטל את ערכו ולהחשיב אותו כמת.
היחסים בין יוסף פיינברג, איש חובבי ציון, לברון רוטשילד התחילו ברגל ימין. פיינברג, שדיבר צרפתית שוטפת, ביקש את עזרת הברון בחפירת באר בראשון לציון ותמיכה במשפחות הנזקקות. הברון נענה לבקשותיו והקציב לעניין סכום של 25 אלף פרנק. אולם השנים עברו והתנהלותו של הפקיד של הברון, אוסוביצקי, הכעיסה את פיינברג שהחליט למרוד בסמכותו ולגרשו מן המושבה. הרוחות התלהטו, אוסוביצקי ירה באוויר ואף עירב את הצבא הטורקי. הברון רוטשילד כעס מאוד והקשר שנרקם בין הברון לפיינברג הפך את המחלוקת לאישית.
הברון היה מאוכזב מאוד שנתן את אמונו בפיינברג נעים ההליכות והמשכיל, והינה הוא מורד בפקיד מטעמו. על חטא כזה הברון לא היה מוכן למחול ודרש את סילוקו של פיינברג. האיכר העני השיב לו מילים כדורבנות ואמר שכסף לא יוכל לקנות אותו. בזאת ניסה לומר כי אומנם לברון יש את הכסף, אולם פיינברג הוא איש של עקרונות.
בנקודת הרתיחה, כשהברון הודיע שמערכת היחסים ביניהם הסתיימה באופן סופי ופיינברג "מת" מבחינתו, פיינברג בחר באופן פעולה חדש. הוא התיישב לכתוב מכתב שתוכנו חצוף אך משועשע: גזירותיו של הברון על הארץ אינן נשמעות ואינן מתקבלות בשמיים, ושם חושבים שפיינברג עדיין בחיים. דווקא שיא חוצפתו של פיינברג, המכתב שמזכיר לברון שעל אף כוחו וגדולתו אף הוא יצור אנוש, ריככה קצת את ליבו של הברון. ידו של הברון אומנם הייתה על העליונה ופיינברג נאלץ לעזוב את ראשון לציון, אבל הוא לא הסכים שהברון יבטל את ערכו.
