בת כלבא שבוע ורבי עקיבא
אהבתה הגדולה של בת כלבא שבוע לרבי עקיבא היא הכוח המניע מאחורי תורתו של גדול החכמים בעולמם של חז"ל
בתו של העשיר הנודע כלבא שבוע התארסה עם רבי עקיבא.
שמע זאת כלבא שבוע, ונדר כי בתו לא תוכל ליהנות עוד מרכושו ומכספו.
למרות זאת הלכה בתו והתחתנה עם רבי עקיבא.
לא הייתה להם קורת גג לראשם, ועם בוא החורף היו הולכים לישון במתבן.
היה רבי עקיבא מלקט את התבן מתוך שערה של אשתו, והיה אומר לה – לו הייתי יכול הייתי עונד לשערך ירושלים של זהב, תכשיט זהב בצורה של ירושלים.
בא אליהם אליהו הנביא בדמותו של אדם פשוט ודפק על דלת המתבן.
אמר להם: אנא תנו לי מעט תבן, אשתי ילדה ואין על מה להשכיבה.
אמר עקיבא לאשתו: ראי, ישנו אדם שאפילו תבן אין לו.
אמרה לו: לך ולמד בבית המדרש.
הלך ולמד שתים עשרה שנה בבית מדרשם של רבי יהושע ורבי אליעזר.
לאחר שתים עשרה שנה שב לביתו.
כאשר התקרב שמע מאחורי הקיר שאשתו משוחחת עם אדם רשע, שאמר לה כך:
טוב עשה אביך כאשר ביקש להניא אותך מלהינשא לאותו אדם, הן משום שהוא בא ממעמד נמוך שאינו יאה לך, והן משום שנטש אותך כך, כאלמנה שבעלה חי, למשך שנים רבות כל כך.
ענתה לו האשה: אם היה מקשיב לי, היה נשאר שתים עשרה שנים נוספות בבית המדרש.
כאשר שמע רבי עקיבא את דבריה חשב לעצמו: הואיל ונתנה לי את רשותה, אחזור חזרה לבית המדרש.
חזר ושהה שתים עשרה שנים נוספות בבית המדרש.
כאשר שב לביתו בתום שנים אלו, התלוו אליו עשרים וארבעה אלף זוגות תלמידיו.
יצאו כל אנשי המקום לקראתו בשביל לכבד את הרב הגדול שהגיע אליהם, ויחד עימם הגיעה גם אשתו.
ראה אותה אותו רשע ואמר לה: ואת, להיכן את הולכת?
ענתה לו באמצעות פסוק: ״יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ״ (משלי יב, י).
באה להראות עצמה לפניו, והיו תלמידי החכמים שמקיפים אותו דוחפים אותה ממנו והלאה.
אמר להם רבי עקיבא: הניחו לה. שלי ושלכם – שלה הוא: כל התורה שאני ואתם למדתם לאורך השנים – שייכת לה.
שמע זאת כלבא שבוע והתיר את נדרו, והותרו רבי עקיבא ואשתו ליהנות מנכסיו.
חלקו הראשון של הסיפור מתאר את סיפור האהבה הנוגע ללב שבין עקיבא, העני המרוד, ובין בתו של אחד מעשירי הארץ. למרות ההתנגדות הצפויה של האב למעשה כזה, בוחרת הבת ללכת אחרי בחיר לבה ולוותר על כל עושרו של אביה. מייד לאחר תיאור זה מעניק לנו המספר הצצה אל תוך התרחשות אינטימית שבין בני הזוג: הם הולכים לישון יחד במתבן, והדלות נראית כתפאורה הולמת לקשר העדין המתרקם בין השניים. אולם דבריו של רבי עקיבא מבטאים לא רק אהבה וקרבה אלא גם כאב ואשמה: במקום שאשתו תעטה את תכשיט הזהב המפואר והיפה ביותר שוודאי הייתה מקבלת לולא היתה מתחתנת עימו, כל שהוא מסוגל לעשות הוא ללקט את התבן מתוך שערה.
בשביל לפתור מצוקה זו מגיע אליהו הנביא, ומבקש להראות לרבי עקיבא כי עליו לשמוח בחלקו ולא להרגיש אשם במצבו. אולם דווקא ברגע זה מתרחשת נקודת המפנה המפתיעה של הסיפור. האישה, שדבקה בבעלה והשליכה אחריה את כל חייה הקודמים, מוותרת עליו כעת ושולחת אותו לגלות ארוכה של עשרות שנים בבית המדרש. מה הדבר שהביא את האישה למעשה זה?
נראה כי ביטוי הכאב של רבי עקיבא גרם לאשתו להבין שסיפור האהבה שבו הם נמצאים הוא אולי יפה, אך הוא עשוי להביא את בעלה לתודעה של חוסר אונים וחוסר תקווה הכרוכים תמיד בעקבי העוני. בניגוד לרבי עקיבא היא אינה מקבלת את דברי ההרגעה של אליהו, ומבינה כי בשביל להפוך לאדם שלם חייב בעלה לקחת אחריות על חייו ולממש את כוחותיו, ובסופו של דבר, כפי שמתגלה בסופו של הסיפור, להגשים את הדבר שהיא באמת רוצה.
המשך הסיפור מתאר כיצד דווקא השילוב בין האהבה ובין ההקרבה הוא זה שמאפשר לרבי עקיבא להפוך להיות גדול החכמים בדורו. כך, בניגוד למה שחושבים השכנים והתלמידים – ואולי גם קוראי הסיפור, יודע רבי עקיבא כי תורתו אינה שייכת לו או לרבבות הגברים הלומדים את תורתו בבית המדרש – אלא לאשתו, שאומנם איננו יודעים את שמה, אך הקרבתה הבלתי נתפסת היא הכוח המניע של יצירתו.
