בר מצווה – לא רק עניין של גיל
מיהו הילד שכבר בגיל תשע חגג את בר המצווה הניח תפילין ודרש בפניהם של חכמי ירושלים?
עצבות גדולה נפלה על הרב אברהם קואינקה מחכמי ירושלים על ביתו שנקטפה בעודה צעירה לימים. באחד מן הימים המרים הללו, עלו חכמי הישיבה שבה למד בן ציון בנו בן התשע, לנחמו ולדבר על ליבו של רבי אברהם. חשבו החכמים במה ישמחו את החכם? פתחו פיהם ואמרו: "רבי אברהם, הנה בנך היקר בן התשע לומד בחשק רב וכבר הגיע לימי החינוך. מדוע שלא יתחיל להניח תפילין וידרוש לפני הקהל בדברי תורה?" אורו עיניו של רבי אברהם ובמפתיע נענה להם והשיב: "הן, לו יהי כן כדברכם".
מאותו היום החל בן ציון הקטן להתאמן בהנחת התפילין וללמוד את הדרשה יחד עם מורו ורבו. וביום ר"ח כסלו בחג החנוכה שנת תרל"ו (1875) הוזמנו חכמי ירושלים ובני המשפחה אוהבים וידידים אל בר המצווה המוקדמת שחגג הילד בן ציון בן רבי אברהם קואינקה. את הדרשה נשא הנער הקטן כשהוא עומד על תיבת עץ קטנה בכדי שיראו וישמעו אותו כל הנאספים, דברי התורה היפים והברורים שדרש היו לפלא בעיני האורחים ובסוף הדרשה עמדו כולם ושבחוהו.
לאחר שהתיישבו כולם לסעוד את ליבם בסעודת המצווה, הגיעו כמה חכמים לתהות על קנקנו של בן ציון הקטן, ולראות האם הבין את שדרש או שמא מלמל כדיבור התוכי וכמצוות אנשים מלומדה? אותם החכמים חקרו ופלפלו עימו ובן ציון השיבם בדברי טעם. או אז גדלה השמחה מאוד כאשר ראו כולם כי הנער מלא וגדוש בחכמה ובמידות וביראת שמיים. ניגשו החכמים לאביו של הנער כשחיוך על פניהם ואמרו: "חכם אברהם, כל מה שאכלנו לא נחשב מאומה כי חשבנו שהילד רק אמר מה שהורו לו לומר ועכשיו כשראינו שלפי כוחו, ובעצמו הבין כל מה שאמר היטב, צריך שנסעד עוד סעודה גדולה מזו". מאותו היום יצא שם טוב לנער הקטן בן ציון ויגדל והיה הוא לחכם גדול בישראל.
מתי אדם נקרא בוגר?
האם הנער נעשה בוגר ממעשה כזה או אחר, או מציון נקודת זמן מסויימת? המנהג הוא שאת בר המצווה חוגגים כשהנער בן שלוש עשרה. בסיפור שלפנינו העזו החכמים להציע לאביו של בן ציון קואינקה להקדים את בר המצווה ושיניח תפילין כבר בגיל תשע. אמנם המניע לכך היה כדי לנחם את האב האבל ולשמחו, אבל אכן הילד בן ציון היה בוגר בלימודו ובדרכיו הרבה מעבר לגילו.
אם כן, ניכר מהסיפור ש'בר המצווה' הוא לא רק ציון נקודת גיל או זמן או התחלה של קיום מצווה מסויימת. בר המצווה במשמעות העמוקה של הדברים היא מעבר מילד לנער שיכול להתחייב בקיום תורה ומצוות. חכמים שיערו שרובם של הנערים מתבגרים בגיל שלוש עשרה אך באמת הם כיוונו לגיל התפקודי של ההתבגרות שיכול להיות גם אחרי או לפני גיל שלוש עשרה ואפילו בגיל תשע כמו שהיה לבן ציון קואינקה.
ולכן, לעיתים נוכל למצוא נערים ונערות בוגרים מאוד אף לפני היכנסם לגיל מצוות. ונכון הדבר גם להפך נוכל לראות ילדים שאף שנכנסו בגיל מצוות עדיין ילדים רכים הם בנפשם. בימינו, גם הילדים הבוגרים וגם הבוגרים פחות כולם חוגגים את בר או בת המצווה בזמן שקבעו חכמים בגיל שתיים עשרה לבת וגיל שלוש עשרה לבן. אולם הסיפור מחדד את המסר: מאחורי הגיל עומדת נפש הילד שגם היא צריכה לעבור תהליך מילד רך וצעיר לנער בוגר.
