הסיפור

רבי יעקב יוסף מאוֹסטְרָהא אהב מאוד את מצוות הסוכה והיה נוהג לומר על כך: "מצוות הסוכה היא מצווה יקרה וחשובה. שהרי במצווה זו אדם נכנס עם המגפיים אל תוך המצווה".
מרוב אהבתו למצוות הסוכה היה נוהג לרצף את הסוכה, וכן הקפיד לבנות בכל שנה סוכה בעלת "דופן עקומה", רק מפני שדין זה מוזכר בתלמוד והוא רצה לקיימו.
גם בימים סוערים וגשומים לא עזב ר' יעקב יוסף את סוכתו. וכך אמר: "יודע אני שנאמר בתלמוד כי 'המצטער פטור מן הסוכה' וכך הדין גם בשעה שיורד גשם. יודע אני גם כי נאמר על מי שפטור ממצווה ובכל זאת מקיים אותה שהוא 'הדיוט' – שוטה. (ירושלמי, ברכות, דף כא עמוד א).
אבל רוצה אני להיות אותו אדם שהתלמוד מכנה אותו 'הדיוט'!".

---

על הסיפור

רבי ייב"י (יעקב יוסף מאוסטרהא) משבח את הסוכה, כי נכנסים אליה "עם המגפיים". המגפיים מציינים את הפיזיות והלכלוך. המגפיים הנכנסים אל הסוכה מדגישים את מעלתה של הסוכה, בכך שבתוכה האדם כולו – כולל הצדדים המלוכלכים וה"בוציים" שבו ושבבגדיו – נמצא מוקף במצווה.
באופן דומה בוחר ר' ייב"י להיקרא "הדיוט" ובלבד שיקיים את המצווה. האהבה שלו למצווה חזקה מן הכלל ההלכתי הפוטר אותו ממנה. אבל נראה שהרב אינו רק מוכן לשלם את המחיר של הכינוי "הדיוט" אלא דווקא שואף לכינוי זה ורוצה בו. גם בכך אולי יש רמז לאהבתו את האופן הפיזי והפשוט של מצוות הסוכה, שאינה דורשת מן האדם חכמה ותחכום, אלא פשוט להיות כולו בסוכה.