בסבך ניגוד העניינים
רופא נקרא לטפל בבתו של אדם שעימו יש לו סכסוך משפטי, והוא מתייעץ עם חכם איך להתמודד עם ניגוד העניינים
אדם אחד היה חייב הרבה כסף לרופא וסירב לשלם לו, כשהיה הרופא מזמין אותו לבית המשפט היה החייב אומר: אם תשבע בשם השם שאני חייב לך – אשלם, ולא רצה הרופא להישבע.
פעם אחת חלתה בתו של אותו אדם, והוא ביקש מהרופא לטפל בה.
התלבט הרופא מה לעשות. אמר לחכם שאיתו התייעץ: עכשיו יש לי הזדמנות לקבל את הכסף שמגיע לי. אם אסרב לטפל בבתו של אותו אדם עד שישלם לי את חובו – ייתנו לי מיד את כל הסכום
אמר לו החכם: אם תטפל בבתו רק עבור החוב לא תהיה ראוי לשכר מהשמיים על פועלך להצלתה, ומצד שני אם יסרבו לשלם לך את החוב ולא תטפל בה, תעבור על הכתוב "לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז) ותיחשב כאילו הרגת אותה ממש.
אמר לו הרופא: יש לי חשש נוסף, אם הטיפול לא יועיל והבת תמות, יעלילו עליי שהרגתי אותה בכשפים או שהתרשלתי ברפואתה.
הציע החכם לרופא פתרון: אמור לי או לאחד מקרוביה מה הטיפול הראוי ואנחנו נעשה אותו. אם הטיפול יועיל – אומר שאתה עשית והקב"ה שלח לה רפואה על ידך, ואם לאו – אחריש.
האם אנחנו רוצים להביא לעבודה את האני הפרטי שלנו או שעדיף להפריד בין האישי והמקצועי? בסיפור שהועלה על הכתב בספר חסידים בימי הביניים עולה מקרה שמעלה את הצורך להפריד בין השניים.
רופא נקרא לטפל בבתו של אדם שאיתו הוא נמצא בסכסוך משפטי, והוא הולך להתייעץ עם החכם לגבי התנהלותו. נטייתו הראשונית של הרופא היא לנצל את מעמדו המקצועי ולהשיג כעת מהאב המודאג את הכסף שלדעתו מגיע לו בדין. החכם מניא אותו מדרך הפעולה הזאת משום שהחובה של הרופא לטפל בחולים לא צריכה להגיע ממניעים אישיים. אולם הרופא טוען שגם היענות לבקשה היא בעייתית: אם ייכשל הטיפול עלולים להאשים אותו שעשה זאת בכוונה.
החכם מציע שהטיפול יהיה אנונימי, באמצעות גורם שלישי, וכך אם הטיפול לא יועיל, אפשר יהיה לנטרל את ההאשמה בניגוד עניינים.
