בלעם והאתון
אחרי שהאתון מוכיחה את בלעם על רשעותו, הבורא לוקח ממנו את יכולת הדיבור כדי שלא לבזות את בלעם יותר מדי
בלעם הרשע הלך לקלל אומה שלמה שלא חטאה לו.
כשיצא רכוב על אתונו נטתה האתון מן הדרך. "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם" (במדבר כב, כז)
ויחר אף בלעם ויכה את האתון במקל, על ביזיונו שביזתה אותו.
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת־פִּי הָאָתוֹן" (במדבר כב, כח).
אמרה האתון לבלעם: "מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב, כח)? "אותי אתה לא יכול להרוג אלא אם כן יש חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקר אומה שלמה?"
שתק בלעם ולא מצא תשובה.
התחילו שרי מואב תמהים משום שראו נס שלא היה כמוהו מעולם.
סתם הקדוש ברוך הוא את פי הבהמה, מפני שחס הוא על כבודו של אותו רשע, שלא תוסיף להשפילו. שלא יאמרו זו הייתה אתון שסילקה את בלעם.
ואם חס הקדוש ברוך הוא על כבוד הרשע, אין צריך לומר כמה חס על כבוד הצדיק.
מלחמות הן תמיד גם מלחמות על כבוד. אנחנו מנסים להילחם ביריבינו, אבל אולי ראוי גם לשמור על כבודם ולא לפגוע מעבר לצורך?
הדמות של בלעם היא מורכבת. הוא יריב של בני ישראל אך גם נביא של אומות העולם. כאשר בלעם יוצא בשליחות בלק כדי לקלל את ישראל, אתונו סוטה מן המסלול. בלעם מכה את האתון ואז מתרחש נס, האתון פותחת את פיה ומוכיחה את בלעם בדברי טעם שמהפכים את יחסי הכוחות בין הנביא, שליח מלך מואב, ובין האתון הפשוטה. איך ייתכן שנביא שאלוהים נגלה אליו בחלום לא מסוגל להגן על עצמו מפני תוכחת האתון?
שרי מואב המתלווים לבלעם המומים מן המחזה. אבל לאחר חילופי הדברים הללו אין האתון ממשיכה לדבר עוד. האל מסתפק בעונש שמקבל בלעם שמנסה לקלל את בני ישראל, ואינו רוצה לפגוע בשמו הטוב יותר מן המידה הנדרשת. למרות שהמדרש קובע שבלעם היה רשע, יש גם דרך ארץ של מנצחים: לא להשפיל את מי שכבר הובס.
