הסיפור

בכל מוצאי שבת היה חכם יוסף חיים (ה"בן איש חי") מסתגר בעליית הגג ולומד תורה. באופן מפתיע, לעיתים נשמעו שני קולות מן החדר, אף שלא היה שם איש מלבדו, ובציבור נפוצו שמועות שחכם יוסף חיים זוכה למפגש עם אליהו הנביא במוצאי שבת. לעיתים היו התלמידים ממתינים לחכם יוסף למרגלות המדרגות, אך איש לא העז לעלות אל חדרו בשעה מיוחדת זו.
פעם אחת דחקו התלמידים באחד מן החבורה שהיה ידוע בצעדיו המהירים, יהושע שהרבני, להתפרץ לחדרו של הרב יוסף חיים כדי לחזות באליהו הנביא. "רק אתה מסוגל לטפס במהירות במעלה המדרגות ולספר לנו איך נראה אליהו הנביא."
שהרבני סירב בתחילה, אך סקרנותו גברה ולבסוף הסכים לעשות זאת.
כשהגיעה השעה התאספו התלמידים ליד המדרגות וההתרגשות הייתה גדולה. יהושע שהרבני נשם נשימה עמוקה והחל לרוץ במעלה המדרגות במהירות מסחררת. לפתע נפתחה הדלת, וחכם יוסף חיים יצא מן החדר וחסם את הפתח. את תלמידו הוא שאל: "שהרבני! מה אתה עושה?" והבחור השיב "באתי לפגוש את אליהו הנביא." הרב יוסף חיים השיב לו: "את אליהו הנביא לא פוגשים בריצה מהירה, אלא בהליכה עקבית ועבודה קשה. צעד אחר צעד, מדרגה אחר מדרגה."

---

על הסיפור

בסיפור נשזרים יחד שני גרמי מדרגות: גרם המדרגות הראשון הוא ממשי, ובו מטפסים אל עליית הגג שבה לומד הרב יוסף חיים. השני הוא רוחני, ובו מטפסים בדרך אל ההתעלות הרוחנית, אל גילוי אליהו. שני גרמי המדרגות כרוכים זה בזה: התלמיד מבקש לזכות לגילוי אליהו, אך את מבוקשו הוא רוצה להשיג במהירות, ולכך מתנגד הרב יוסף חיים. לדבריו, אין קיצורי דרך בעבודה רוחנית. אי אפשר לדלג במדרגות הרוח, אלא יש להתקדם שלב אחר שלב, עקב בצד אגודל, וכך להגיע למדרגה רוחנית גבוהה ועמוקה יותר.