בלאגן בסדר
ר' לוי יצחק מברדיטשוב נודע בהתלהבות הרבה המלווה את עשיית המצוות שלו. בליל הסדר הוא מתרגש כל כך, עד שה"סדר" משתבש לחלוטין
ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה עוסק במצוות מתוך דבקות והתלהבות רבה מאוד.
בפורים, כאשר עמד ובירך לפני קריאת מגילת אסתר, רקד בהתלהבות רבה כל כך, עד שכמעט רקד על המגילה שהייתה פתוחה לפניו.
בימים שלפני הפסח, כשהלך לשאוב מים להכנת המצות, היה שרוי בדבקות כה רבה עד שנפל אל תוך הבאר, ולמזלו, המים היו רדודים ולא אירע אסון.
וכשבא הפסח ישב ר' לוי יצחק לערוך את הסדר ביום הראשון וביום השני, כפי שנהוג בחוץ לארץ. כשישב ליד השולחן הערוך וקרא את ההגדה התלהב מאוד מתוך דבקות. וכשאמר את המילים "מַצָּה זוּ" התלהב כל כך, עד שנפל אל מתחת לשולחן והפכו, ובלבל כל הסדר והקערות, הכוסות והמצות. עד ששבה רוחו אליו כבר הכינו עבורו שולחן חדש עם מצות וכוסות וגם בגד "קיטְל" לבן ונקי עבורו. לבש ר' לוי יצחק את הקיטל והחל נאנח כאדם שמחַיֶה את עצמו באיזה דבר: "אַה, אַה! מַצָּה זוּ!"
המצוות חביבות על ר' לוי יצחק והוא עוסק בהן מתוך התרגשות עצומה. התרגשות זו מביאה אותו לידי מצבים של חוסר שליטה ואף סיכון חיים. האירועים שבהם פעל ר' לוי יצחק מסופרים מתוך יראת כבוד, אך גם בהומור מרומז.
בליל הסדר מתרחש ההפך הגמור מ"סדר". בזמן שבבתים אחרים יושבים ברוב טקס סביב השולחן הערוך בכלים מפוארים וברשמיות ששמורה לארוחות בודדות בשנה, השולחן של ר' לוי יצחק משתבש כולו ונהפך. ואולם ר' לוי יצחק אינו נרגע עד שהוא אוחז או מצביע על המצה, כפי שנהוג בשעה שאומרים את המילים "מַצָּה זוּ".
ההתלהבות הפכה במידה רבה לסימן ההיכר של החסידים. החסידים השתדלו שלא להסתפק רק בעשייה הטכנית של המצוות, אלא להוסיף לה "דבקות", התלהבות ורגש. ואולם, ההתלהבות לפעמים מביאה למצבים מסוכנים, ולפעמים היא עלולה פשוט להפריע. כאן, למשל, ההתלהבות מעכבת את ר' לוי יצחק מלומר את המלים שמשמחות אותו כל כך, עד שמסדרים מחדש את השולחן. הסיפור עוסק אפוא בכוחן ובחולשותיהן של הדבקות וההתלהבות.
