הסיפור

דלת ביתו של ה"בבא חאקי", הרב יצחק אביחצירא, הייתה פתוחה לרווחה תמיד, ואנשים רבים התארחו בביתו לתקופות ממושכות.
באחד הימים החציף פנים אחד האורחים וקרא כנגד הבבא חאקי קריאות גנאי. הבבא חאקי שתק ולא השיב לו דבר. לאחר ימים מספר נפגשו השניים ברחובות העיר רמלה, והבבא חאקי שוב חייך אליו והזמינו בחום לשהות בביתו בעת הצורך.
תמהו מאוד מלוויו של הרב. "כבוד הרב, מדוע שוב מחלת על כבודך בפני אדם שביזה אותך?"
השיב להם הבבא חאקי: "בירושלים פעל הרב יוסף שלוש, אב בית הדין של העדה המערבית (מרוקאית), שהיה צדיק גדול. מעל פתח ביתו הפתוח לרווחה תמיד חקק את המשפט 'כל הבא – ברוך הבא – חוץ מכפוי טובה'. ביתי פתוח אפילו בפני כפויי טובה."

---

על הסיפור

האם יש גבול לנתינה? האם יש לארח אדם כפוי טובה שאינו מכיר תודה?
הבבא חאקי מזכיר את מנהגו של הרב יוסף שלוש, שדלת ביתו הייתה פתוחה לכול, חוץ מכפויי הטובה. בעיני הרב שלוש, מי שאינו מודה על השפע שבו זכה, אינו ראוי לאותו חסד.
אך לא זו דרכו של הבבא חאקי. ביתו פתוח אף בפני כפויי טובה כמו אותו אורח שביזה אותו, משום שבעיניו הכנסת אורחים, סיוע לאדם השרוי במצוקה, חשובים יותר מכבודו. לעיתים האנשים האומללים ביותר הם אנשים קשים שאינם יודעים להכיר בטובה הנעשית עימם, ודווקא הם זקוקים יותר מכול לדלת פתוחה ולבית חם. לכן הבבא חאקי מוכן להבליג על עלבונות קשים ולמחול על כבודו ועל כבוד תורתו. עשיית חסד היא בעיניו ערך בסיסי שאין לו גבול.