הסיפור

ביום שבו נפטר, ציווה הבעש"ט להכניס אל חדרו עשרה אנשים כדי שיתפלל עמם במניין. וציווה שייתנו לו את הסידור ואמר: "עוד מעט אפגש ואדבר עם השם יתברך".
אחד מבני חבורתו, ר' נחמן מהורדונקה, הלך אל בית המדרש כדי להתפלל על רבו.
אמר הבעש"ט: "לחינם הוא מרעיש עולמות. אילו היה יודע להיכנס בפתח שאני הייתי רגיל להיכנס בו, היה מצליח בתפילתו".
באותו היום הגיעה אל הבעש"ט נשמתו של אדם שנפטר, כדי שיתקן אותה.
גער הבעש"ט באיש המת ואמר: "שמונים שנה שאתה נע ונד, ולא שמעת עד היום שאני נמצא בעולם? צא רשע!"
מיד אמר אל המשרת שלו: "רוץ מהר וצעק שיפנו את הדרך, כי הרגזתי אותו, ואיני רוצה שיזיק לאיזה אדם".
וכך אמנם קרה, שאותו המת הזיק לנערה אחת, בתו של השמש.

---

על הסיפור

יום מותו של הבעש"ט מתואר בהרחבה בספר "שבחי הבעש"ט, וקטעים אלה לקוחים מתוך תיאור זה. הבעש"ט מתואר כמי שהלך לקראת מותו מתוך ביטחון ואפילו שמחה על הפגישה המתקרבת עם אלוהיו – כפי שמתואר בסיפור.
בסיפורים רבים מתוארת תפילתו המיוחדת של הבעש"ט. אולם בפעם זו, כשהסידור מונח בידו, נראה כי הבעש"ט מבין שכעת אין עוד מקום לתפילה, שהרי הפגישה הבלתי אמצעית עם הבורא קרובה כל כך.
הבעש"ט אינו מייחס כוח לתפילתו של תלמידו המתפלל לרפואתו. הוא מודע להבדל שבינו ובין תלמידיו, וממילא ליכולות שלו ההולכות להיעלם מן העולם עם מותו.
בסיפורים רבים מתואר עיסוקו של הבעש"ט בתיקון נשמותיהם של מתים, שבגלל חטאיהם משוטטת נשמתם בלי מנוחה. החסידים מתארים "עדרים" של נשמות שהיו באות אל הבעש"ט בכל יום כדי שיעזור להם למצוא מנוחה.
דווקא ביומו האחרון מסרב הבעש"ט לבקשתה של הנשמה שבאה לפניו. הוא כועס ואומר כי היה על הנשמה להגיע קודם לכן. ברגעיו האחרונים נפרד הבעש"ט מתפקידיו הארציים – הוא אינו מתקן נשמות עוד, ואף נפרד מן התפילות שבהן עסק כה רבות.