בחייהם ובמותם
הרב חיים בן עטר התבטא בחריפות בספריו כנגד אחד מן הפוסקים, אך בפני קברו הדגיש שמעשיו היו לשם שמיים
הרב חיים בן עטר, ה"אור חיים הקדוש" עמד בתקיפות על דעותיו, ובספרו פרי תואר העיר הערות רבות ובלשון חריפה כנגד פסיקותיו של רבי חזקיה די סילוה בספרו פרי חדש.
פעם אחת הלך הרב חיים בן עטר עם תלמידיו לבית הקברות בהר הזיתים (זיארה). להפתעת כולם ניגש הרב בן עטר לקברו של רבי חזקיה די סילוה, ביקש מתלמידיו שיתרחקו מעט והתפלל תפילה חרישית דקות מספר. אף שהתפלל בלחש, שמעו תלמידיו שאמר "אני מבקש מחילה מכבודו. כל מה שאמרתי – היה לשם שמיים."
לימים נפטר הרב חיים בן עטר, וגם הוא נקבר בהר הזיתים. והינה התגלה שבדרך מקרה קברו אותו ליד קברו של רבי חזקיה די סילוה. על כך אמרו אנשי ירושלים, שאם קברו את בעל ה"פרי תואר" ליד בעל ה"פרי חדש" – הרי שהשלימו ביניהם בשמיים.
הרב חיים בן עטר חלק בחריפות על פסקי הרב חזקיה די סילוה, שנפטר בדור שלפניו. הוא סבר שהרב די סילוה טעה בפסיקותיו, וקרא לספרו "פרי תואר" כדי להדגיש את השגותיו על ספרו של די סילוה "פרי חדש".
עם זאת, הרב בן עטר מרגיש צורך להדגיש שאין לו מחלוקת עם האיש עצמו, ולכן הוא ניגש אל קברו של ה"פרי חדש" כדי להתפלל לפני קברו, לבקש מחילה על הלשון הקשה שבה נקט, ולהבהיר שהכול נעשה לשם שמיים.
למי בעצם הוא מדבר? מה המשמעות של תפילתו החרישית?
הרב בן עטר סבור שנשמתו של הנפטר אכן שומעת את דבריו ויש לפייסה. ייתכן שההתייחדות לעיני תלמידיו נועדה להבהיר להם את אופי המחלוקת, ואולי הוא גם מזכיר לעצמו את מה שיכול היה לשכוח – שהמחלוקת הייתה לשם שמיים.
