בורא מאורי האש
כשיורד הלילה הראשון בחייו של אדם הראשון הוא נתקף פחד. הבורא מגלה את סוד האש לאדם, ובתגובה הוא מברך את ברכת מאורי האש המשמשת בהבדלה
מכיוון ששקעה השמש במוצאי השבת והתחיל החושך, פחד אדם הראשון שמא יבוא נחש ויכיש אותו באפלה.
מה עשה הקב"ה?
זימן לו שני אבני אש והקישן זה לזה.
יצאה אש מן האבנים.
מה בירך אדם על האש?
"בורא מאורי האש".
מדוע מפחדים מהחושך?
המדרש עוסק ברגע דרמטי שבו האדם לומד לשלוט באש ולגרש את החושך. המדרש משתמש בדמות האדם הראשון כמי שהכול חדש לו והוא אינו מכיר את דרכו של עולם. אין לו שליטה על מחזור היום והלילה, וכאשר יורד הלילה הראשון הוא מופתע מן השינוי שמתחיל להתרחש סביבו בלי שהוא יכול להתגבר עליו.
אולם במענה לפחדיו של האדם, הקב"ה מגלה לו את סוד האש. האדם לומד לשפשף שתי אבנים וליצור את האש, וברגע זה הוא נפרד באופן סופי מן החיה. חוש הראייה מותאם יותר לראייה ביום. בחושך כל תזוזה קטנה יכולה להבהיל, וכל צללית יכולה להידמות למשהו מפחיד או מאיים. גילוי סוד האש מאפשר לאדם לשלוט על הסביבה שלו לא רק ביום אלא גם בלילה.
סיום המדרש טוען עוד טענה על מהי אנושיות. לא רק שהאדם למד את סוד האש, הוא גם נותן לרגע הזה משמעות לדורות באמצעות ברכת "בורא מאורי האש". ברכה זו מתייחסת אל האש כבריאה חדשה שמתווספת לששת ימי הבריאה שהתרחשו לפני השבת הראשונה. היה אפשר לחשוב שהאדם הראשון יברך ברכה על השפע של עולם הטבע, אבל הפנייה לאל אינה פורצת מן האדם ברגע של התבוננות בטבע אלא מתוך קניית ידיעה על השליטה בסודות האש.
הרגע שבו האדם נבדל מהטבע הוא גם הרגע שבו הוא יכול לסמן מעבר והבדלה בין השבת ובין ששת ימי המעשה, ולהודות למי שמעל לטבע. מכלול הדברים הללו: שליטה בסביבה, שליטה בסיפור ההיסטורי, ושליטה בזמן, מבחינות את האדם מן החיה.
