בדרך אל התפילה
לעיתים הסיפור האמיתי מתרחש בדרך. בזקנתו התקשה הרב מרדכי אליהו ללכת לבית הכנסת, ובכל זאת נותר רגיש לצערו של הזולת ומבין שבכך הוא מסייע לו להתפלל
הרב מרדכי אליהו סבל מאוד בשנותיו האחרונות מכאבים והתקשה בהליכה מאומצת. בראש השנה הוא צעד לאיטו לבית הכנסת כשהוא נאלץ לנוח מדי כמה צעדים. הרב התיישב על ספסל ברחוב, והינה ניגש אליו אדם ושאל "החתולה שלי מתה היום, האם אוכל לומר עליה קדיש?" הרב אליהו הקשיב בסבלנות רבה, ניחם את האיש על החתולה שנפטרה אך השיב לו שאומרים קדיש רק על בני אנוש.
נפרדו השניים לשלום והרב אליהו המשיך בצעידה. לאחר זמן מה גבר עליו כאבו והוא התיישב שוב על ספסל אחר. והינה ניגש אותו האיש בשנית אל הרב ושוב שאל בעניין החתולה, והרב אליהו שהיה שרוי בכאבים עזים השיב לו בנחת ושוב ניחמו. האדם נרגע והלך לבית הכנסת להתפלל את תפילות החג.
לאחר שנרגע האיש והלך לדרכו, שאלו את הרב אליהו מלוויו: "כבוד הרב, מדוע השבת בכזו סבלנות לשאלות המתחכמות שלו?" השיב להם אליהו, "אין זו שאלה מתחכמת כלל. אדם זה מתה חתולתו וזהו דבר כואב ומשמעותי עבורו. רק כשיפוג צערו יוכל להתפלל כראוי ביום הקדוש הזה".
הרב אליהו פוגש אדם מוטרד הכואב את מותה של החתול שלו ולמרות כאביו המרובים הוא מטה אוזן לאיש ומבקש לנחמו. לעומתו, מלוויו מתייחסים בביטול לשואל, רואים בשאלה התחכמות ואף מפקפקים בכנותו. ייתכן שהדבר נובע מכך שגידול בעלי חיים אינו חלק מאורח חייהם, והם אינם מודעים כלל לעומק הרגשות שאנשים חשים כלפי חיות המחמד שלהם. אומנם גם לרב אליהו לא הייתה חיית מחמד, אך הוא רואה ערך במה שהשואל מייחס לו ערך ולכן מתייחס במלוא הרצינות לשאלותיו ואינו רואה בכך התחכמות.
הרב רואה עד כמה מותה של החתולה גורם לאיש צער, ולכן נענה לו בכל פעם שהוא פונה אליו למרות שהוא עצמו סובל מכאבים ומתיישב שוב ושוב על ספסלים ברחוב בדרכו אל בית הכנסת. רגישותו של הרב לסבלם של אנשים הוא מן המפורסמות ועולה בהקשרים רבים. מתשובתו עולה כי הרב אליהו דואג גם לתפילתו של האיש בראש השנה, ובכך הוא מאיר את אחד הקשיים לעמוד בתפילה – הלב הטרוד. זו בעיה מוכרת לכל מתפלל וכבר חז"ל עסקו בה. הרב אליהו מבקש לנחם את האיש ככל האפשר על מנת שיוכל לפנות מקום בליבו לתפילה ביום החג.
