בגדיו מספרים גדולתו
כיצד נמדד הקשר הקרוב אל המורה או הרבי? עבור ר' שמחה בונים מפְּשִׁיסְחַה, ההוכחה לקשר שלו עם רבו הייתה שהוא שמע את "קולם" של בגדי הרבי.
אמר רבי שמחה בּוּנים מפְּשִׁיסְחָה: "לחוזה מלובלין היו חסידים גדולים וטובים ממני, אך אני הכרתי אותו טוב מהם. פעם אחת באתי לחדרו והוא לא היה שם, ושמעתי את קול בגדיו שצועקים את גדולתו."
בסיפור זה מוצגים שני סוגים של קשר עם מורה. תלמידיו של החוזה מלובלין, חוץ מר' שמחה בונים, הכירו היטב את מורם אך "לא שמעו את קולם של הבגדים". ולעומתם, ר' שמחה בונים שמע את "קול" הבגדים. נראה שהכוונה היא לכך, שהקשר העמוק עם אדם קרוב או מורה אינו נמדד רק בהבנה של הדברים שאמר, ואינו מתקיים רק ברובד האינטלקטואלי, אלא דווקא ביכולת לחוש את נוכחותו של האדם הקרוב והמורה באופן אינטימי ורגשי יותר.
אולי לכך מתכוון ר' שמחה בונים כשהוא אומר ששמע את "קולם" של הבגדים. שמיעה זו מעידה על עומק ההיכרות, עד כדי כך שהבגד גורם לתלמיד להיזכר במורה וברגש שהוא מעורר בו.
באופן כללי עוסק הסיפור בכך שקשר עמוק עם אדם קרוב מתבטא ברגשות שמכוונים גם לחפצים הקשורים באדם זה.
