א. ד. גורדון בימים ובלילות
חלוצה בדגניה מגלה כי גורדון עובד כאחד הצעירים בימים ויושב לכתוב בלילות. בימיו האחרונים הוא מעניק לילדי דגניה את עפרונותיו כסמל למחויבותו הכפולה לעמל גשמי ורוחני
מספרת מרים זינגר, מחלוצות דגניה:
כשהתוודעתי לראשונה לאורח חייו של גורדון, התפלאתי שהוא, בן השישים, שותף בתנאי החיים והדיור של הבחורים הצעירים. מתחת למיטתו עמד סל (מי חלם אז על ארון או שולחן כתיבה) שהובא מרוסיה והכיל את בגדיו ואת כתבי היד שלו, פרי עבודתו הספרותית. בשעה שהצעירים הלכו לישון כדי לאגור כוח ליום העבודה שלמחרת, עששית הנפט הייתה דולקת בחדר הכניסה, שם ישב הוגה הדעות הישיש ליד השולחן וצירף אות לאות, פסוק לפסוק ורעיון לרעיון. בסל הקש הקלוע נערמו פיסות הנייר ומיום ליום גדל מספרן ומשקלן הרוחני. השכם בבוקר, כשפעמון הנחושת היה מזעיק לעבודה ואנו היינו ממהרים לחדר האוכל כדי לשתות תה, כבר היינו מוצאים אותו כשהוא יושב, לבוש במעילו האפור והקצר, וגומע מספל התה שלו. מייד אחר כך היה יוצא אל השדה או שהיה יורד לגומה ומנכש את היבלית. לפעמים היה עוסק ימים שלמים בעקירת השורשים הארוכים והסרבניים של היבלית ונהנה מן הבדידות. עוד גיליתי כי גורדון הבין את נפש הילדים והיה משחק איתם, ולעיתים קרובות היה משוחח איתי על מעט הילדים שהיו לנו באותם הימים בדגניה. בשכבו על ערש דווי שלח לקרוא לפעוטות ונתן להם למזכרת את עפרונותיו. ואין לדעת, אם היה זה מקרה, או שגורדון רצה לבטא איזה רעיון בשעת פרידתו מן העולם. ואולי היה בזה משום רמז שעבודה בלי תורה ודעת אינה אלא ביצוע למחצה של התפקיד הגדול שהטלנו על עצמנו…
א. ד. גורדון היה אחד ממנהיגיה הרוחניים של העליה השנייה והאמין כי עבודת האדמה תוביל לתיקון והבראה בחיי הפרט והעם היהודי כולו. מרים זינגר, הגננת של דגניה, מופתעת כשהיא מתוודעת לאורח חייו של גורדון. על אף גילו המתקדם ומעמדו כהוגה דעות, הוא שותף מלא לתנאי החיים החלוציים של הצעירים ואת כתביו הוא שומר מתחת למיטתו. היא מגלה כי סדר יומו מתחלק לשניים: ביום גורדון מתמסר כולו לעבודת הכפיים, ובלילה, כאשר יתר הפועלים הולכים לישון, הוא מתמסר לכתיבה. הביקורת של הוגים ציוניים, ובכללם גורדון, נסובה על חיי היהודים בגולה, המתמסרים לרוח וזונחים את חיי המעשה. אולם גורדון אינו הולך לקיצוניות השנייה שאיימה ליצור איכרים צרי אופקים, הוא גילם בדמותו מופת של מחויבות כפולה: לחומר ולרוח.
כשגורדון מבין שמותו קרב הוא מחליט להעניק לילדי דגניה את העפרונות ששמורים בסל שמתחת למיטתו כמתנה ומזכרת. הגננת מרים מתרגשת מן המחווה ותוהה לעצמה אם גורדון התכוון במעשה זה להעביר מסר עמוק יותר. אומנם את מרבית שעות היום מקדיש גורדון לאחיזה באת החפירה או במאבק עם עשבים שוטים, אבל כמורשתו הרוחנית הוא מבקש שהדור הבא ימשיך לאחוז בעיפרון ויתאמץ גם על פיתוח הרוח.
