אתה לא לבד
על ידי דרשה של פסוק מן התורה, הרגיע הרבי את החסיד שהלך לשליחות חשובה ומסוכנת. האמונה שנטע הרבי בלבו נסכה בו ביטחון ושמחה.
רֶבּ מוֹטְל מקַלושין היה איש נכבד ועשיר, מחסידיו של רבי יצחק מווּרקי. באותם הימים גזרה הממשלה לשרוף את חלק "חושן משפט" מתוך ספר ה"שולחן ערוך", כי החוקים והמשפטים שבספר זה סותרים את חוקי המדינה, המחייבים גם את היהודים.
ר' מוטְל ידע היטב את השפה הפולנית, ובעל חן וחכמה היה, וכוחו בפיו. גם את עסקיו ניהל בעיר הבירה ורשה. בשל כך קרא לו רבו שיבוא אליו, וביקש ממנו כי ילך אל שר פלוני מן הממשלה ויבקש ממנו לבטל את הגזֵרה.
אמר ר' מוטל: "מסוכן הדבר. השר כעסן, וגם יש לו כלי ירייה, והוא יורה בכל מי שבא אליו בבקשות מעין אלה, כך סיפרו מי שניסו לבקש ממנו עזרה. הוא אפילו יורה במי שהציעו לו תשלום עבור עזרתו."
אמר לו ר' יצחק: "זוכר אתה כי כאשר שלח הקדוש ברוך הוא את משה אל פרעה, כך אמר לו: 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה.' הוא לא אמר: 'לך אל פרעה' אלא 'בּוא' – בוא ונלך יחד אל פרעה. ידע הקדוש ברוך הוא כי משה פחד מפרעה, ולכן הבטיח לו שילך עמו."
כששמע זאת ר' מוטל, יצא לשליחות שהוטלה עליו בשמחה ובלב קל, ואף הצליח בשליחותו וביטל את הגזֵרה.
הדרשה שדרש ר' יצחק מוורקי על המילה "בוא" מופיעה בספר הזוהר (חלק ב, דף לד עמוד א). הרבי מדמה את תלמידו למשה רבנו ההולך אל פרעה, וכך הוא נוסך ביטחון בתלמיד, שכמו משה יוצא בשליחות למען העם.
האמונה שאלוהים מתלווה אליו גורמת לתלמיד לא רק לחוש ביטחון בשליחותו, אלא גם שמחה. נראה כי השינוי שחל בו מסייע גם להצלחתה של השליחות.
באופן כללי, הסיפור עוסק בכך שאדם המאמין בפעולה שהוא עושה למען הציבור או "לשם שמים", אינו מרגיש לבד בעולם. אם אדם חש כך ויש לו גם אמונה חזקה בדרכו, הוא יכול לבצע משימות קשות ומאיימות ככל שיהיו.
