
אש בבית עמרם
כאשר רב עמרם רואה את יופיה של אחת השבויות שהביאו לשמירה בעליית ביתו, הוא מצליח להרים לבדו סולם כבד כדי להגיע אליה. כיצד הצליח לעצור בעצמו?
מעשה בשבויות שפדו והביאו אותן לעיר נהרדעא בבבל.
העלו את השבויות לעליית הגג בביתו של רב עמרם החסיד, והוציאו את הסולם כדי שאף אחד לא יוכל להתקרב אליהן.
עברה אחת הנשים ליד פתח העלייה והאיר הפתח מיופיה.
לקח רב עמרם את הסולם, הציב אותו מול פתח עליית הגג והחל לעלות.
כאשר הגיע למחצית הסולם הרים קולו בצעקה: "אש בבית עמרם!"
שמעו חכמים שיש שריפה ובאו לביתו וראו אותו עומד על הסולם.
אמרו לו החכמים: ביישתנו! עכשיו כולם רואים את מה שהתפתית לעשות.
אמר להם רב עמרם: מוטב תתביישו בבית עמרם בעולם הזה, ולא תתביישו ממנו בעולם הבא.
שבויות יהודיות שנפדו מובאות לבית רב עמרם החסיד.
השבויות היו טרף קל לחורשי רעה: אין גבר שיגן עליהן, ויש סברה שנאנסו בשביין ולכן מעמדן החברתי ירד. היכן יוכלו להישמר טוב יותר מאשר בביתו של רב עמרם החסיד?
חסיד הוא כינוי לאדם שלא מסתפק בקיום המצוות כפי שהן ומדקדק בהן לפנים משורת הדין. גם אם סמכו על רב עמרם שלא יתפתה לשבויות, ליתר ביטחון הורידו את הסולם המוביל לחדרן, סולם שלפי גרסת הדפוס של התלמוד (ורק בה) מתואר כסולם כבד שאדם לא יכול לשאתו לבדו.
הסיפור מציג את כוחו העצום של יצר האדם שדוחף אותו להתגבר על המגבלות הפיזיות, אך גם את הפתרון, את כוח החברה: כאשר האדם מול עצמו או מול אלוהים לבדו, גם הגדול ביותר יתקשה לעמוד מול היצר. אבל כאשר הוא מעמיד את עצמו מול החברה, הבושה היא זו שעוצרת אותו.
ידועה האמרה של השופט ברנדייס: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" אולי מפני שקל יותר לעבור עברות במחשכים, כך שאולי הקריאה "אש בבית עמרם" היא מעין קריאה להדליק על עצמו זרקור. רב עמרם עושה מעין "שיימינג" לעצמו. אם בתפיסה שלנו שיימינג אמור למנוע הישנות של מעשים פוגעניים חברתית, באמצעות הכלי הזה רב עמרם מונע מעצמו לעשות מעשה אסור.
מוטיב האור והאש החוזר בסיפור, מייצג מצד אחד את הגורם לפיתוי ומצד שני את האיש המפותה. יופיה של השבויה מאיר בצורה חיובית, אך אצל רב עמרם היצר הוא אש מסוכנת, שריפה שפורצת בבית ותגרום חטא לעצמו ועוול לשבויה, אם לא יוזעקו לכבותה.