אשרי היתום
ר' ישראל מרוז'ין הוא יתום, ולא נולד לתוך מסורת עמוקה ושורשית שהועברה אליו מאביו ומרבותיו, אבל דווקא עובדה זו מקנה לו חוסן מפתיע
פעם אחת כשנפרד רבי ישראל מרוז'ין מאחד מחבריו הקרובים, הניח ידו על המזוזה ואמר: "ידידי, איני חושש להתבייש בתורתי מפני מלך המשיח. הרי ידוע שהמשיח אומר: 'כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא' (ישעיהו נא, ד). היית חושב שממש תורה חדשה!? הרי אחד מעיקרי האמונה הוא שהתורה לא תוחלף. אלא זה מה שיהיה: המשיח יגלה בתורה חידושים כאלה שיביישו את כל לומדי התורה שלא ראו את כל זה, והתורה תיראה להם כחדשה. ואני לא אתבייש בתורתי בזמן ההוא. אתה יודע למה? כשאבי נפטר הייתי תינוק ולא הספקתי ללמוד ממנו, וגם רב אחר לא היה לי. אני לא למדתי כלום אלא ממה שלימד הקדוש ברוך הוא בתורה עצמה, אני למדתי ישר ממנו, ואת זה אפילו המשיח לא יכול לשנות."
מבעד לגאווה שחש ר' ישראל מרוז'ין בשליחותו, אפשר לחוש את צער היתמות שהוא חושף בפני אחד ממקורביו. עולם החסידות הוא עולם מסורתי מאוד, שבו "רכושו" של האדם הוא מה שקיבל מאבותיו ומרבותיו. ר' ישראל יתום מאב ויתום מרב, אך במחשבה על ימות המשיח הוא הופך את החיסרון שלו ליתרון, שכן חדשנותו של המשיח תבייש את כל מי שמחזיק במסורת תורנית כלשהי, ואילו הוא – שאין בידו כל מסורת חוץ מהתורה עצמה לא יתבייש מפני המשיח – דווקא משום שאינו מתיימר לדעת משהו.
