אפילו צדיק אחד
בוועידת הפועלים האווירה מיואשת, אך צעיר אידיאליסטי משמיע נאום מלא חזון על כוחו של היחיד
בחול המועד סוכות, באספת “הפועל הצעיר” השישית, התחבטו הנאספים בשאלות הרות גורל: היכן הם כל אותם אלו שבאו לפני שנים אחדות לעבוד בארץ ישראל? ומדוע נשארנו מעט מן המעט? מדוע דווקא עכשיו, כשהצורך בפועל עברי דחוף כל כך – אין פועלים? האם עוד לא אבדה תקוותנו?
אז קם מולנו צעיר מגולח כאיש צבא, צהוב וכחוש, לבוש אפודה רוסית פשוטה. תנועות גופו כשל מי שהקדיש בעבר את כל חייו לתורה ומראהו כשל נביא. לבוש כחקלאי כמו הנביא זכריה, מדבר בגמגום ובביישנות כמו הנביא יחזקאל, אך עקשן ועקבי כמו הנביא עמוס.
הצעיר קרא לחבריו: אסור להתייאש. אם אמצא חמישה, אם אמצא אפילו צדיק אחד, כך אמר אברהם אבינו… כל אחד מאיתנו שיעבוד זה גורלי. להציל את כל העם זה לא בידינו. אפשר שאין העם רוצה בגאולה, אפשר שהוא רוצה אבל אין לו כבר כוח לגאולה. לכן כל אחד מאיתנו מציל את עצמו ומתוך כך ניצלים אחרים. עבודת כל אחד מאיתנו גואלת אותנו ובוראת קרקע מתחת לרגלינו. העבודה מבטיחה את קיומנו. כל יהודי ובזכות כל אחד!
אברהם אבינו חשב שעשרה צדיקים יכולים לשנות את גורל סדום, אבל הצעיר הזה הגדיל לומר: אפילו צדיק אחד מציל אומה שלמה.
האם יש משמעות וערך למעשה יחיד של אדם אחד?
חלוצי העלייה השנייה האמינו שיהודים יכולים וצריכים להיות פועלים. אולם שורותיהם הידלדלו, חלוצים התייאשו מהתנאים הקשים וירדו מן הארץ, והנותרים התקשו לשנות את מצב התעסוקה בארץ. כנגד קולות הייאוש היו גם צעירים עם חזון גדול וראש בעננים. באחת מאספות הפועלים מופיע נער צעיר הנראה כנביא, מורד בייאוש וקורא “אף על פי כן”. לדבריו, גם פועל-צדיק יחיד יצליח לגאול את עצמו וישפיע על כל היתר.
אף כי דבריו המסעירים של הצעיר נוגעים ללב, אין הם מעלימים את החשש שבלי תנועה המונית החזון ייכשל. לכן הסיפור מסתיים בתהייה: אברהם ביקש מאלוהים שלא ישמיד את סדום בעבור עשרה צדיקים והאל נתרצה, ואילו הצעיר גורס שמספיק צדיק אחד כדי לקיים את המהפכה החלוצית. האומנם?
הצעיר מביע עמדה רוחנית: היהודי החדש יביא גאולה כי יהווה דגם לכל הבאים אחריו. מיעוט זעיר יכול לשנות את כל מהלך ההיסטוריה.
