אנשי החול ואנשי השבת
רבנים על סוס פוגשים באדם על קביים שלוקח אותם למערה סודית ומראה להם מי למעלה ומי למטה
פתח רבי שמעון בר יוחאי ואמר: 'יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ' (קהלת ח, יד).
בוא וראה: שמעתי מעשה באדם שהיה הולך בדרך והוא בעל קביים. פגש בשני חכמים, אדוני הדור, בעלי חוכמת התורה. אמר להם: "שלום עליכם רבותיי, שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור! לאיזה מקום אתם הולכים?". אמרו לו: "למקום מסוים". וערב שבת היה. אמר להם: "אני הולך לשם! אם תרצו, אקדים לפניכם ואסדר לכם מקום להתארח". אמרו לו: "והרי אנחנו על סוסים ואתה בלא רגליים, איך ייתכן הדבר?!". אמר להם: "אף על פי שאתם רוכבים על סוסים מהירים ואני חיגר בלא רגליים, אם תרצו אוכל להקדימכם ולהכין לכם את השבת". תמהו.
בינתיים החזירו ראשיהם אליו וראוהו שהיה רץ מהר ככוכב שרביט. עשה להם קפיצה, ומצאו עצמם לפתע, כהרף עין, על פי מערה. אמר להם: "רבותיי, היכנסו". נכנסו אחריו מערה לפנים ממערה עד שנכנסו לפרדס פנימי. והיה שם אותו אדם בעל הקביים, והיה מתפשט מן הגוף שהיה בו, והיה מתלבש בגוף אחר, ופניו היו מאירות.
התיישב הוא על כיסא מלכות ולרגליו ישבו שלוש מאות תלמידים. והחלו אומרים את הפסוק "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א, ב), והיו חוזרים עליו פעמים אין-ספור. אמרו להם אותם החכמים אדוני הדור: "מה זאת? וכי אין פסוק אחר בספר קהלת"?
מיד קם אותו בעל הקביים מכיסא המלכות, אחז בידי חכמי הדור והכניס אותם לשבעה היכלות. בכל היכל והיכל היה כתוב 'הבל הבלים'. בהיכל השביעי היה נשר, ובפיו הייתה עטרה, ועל העטרה הייתה מעוטרת יונה. והיה כתוב בעטרה: כל מי שאינו יודע בהבלים אלו ובסודם, עליו נאמר 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת' (במדבר א, נא). נבהלו החכמים וחזרו לאחוריהם.
אמר להם אותו בעל הקביים: "אתם חכמים אדוני הדור, שהלכתי אחריכם עד כאן לדעת את חוכמתכם, ובאמת אין אתם חכמים. כי בסוד ההבלים בראתי כל ההיכלות הללו! אנחנו, בעלי הסוד, הולכים בעולם הנגלה על קביים. אך בעולם הסוד אנו טסים. את סוד הפסוק הזה ירשתי מאבא, ואבא מאביו, עד כל הדורות". לבסוף, נתן להם ממון רב והשיב את החכמים למקומם כהרף עין. וזהו סוד הפסוק "יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ' (קהלת ח יד). יש אנשי הבל ההולכים בעולם הזה, ואף אחד לא שם ליבו אליהם.
אמרו לו החברים: "רבי! גלה לנו איזה רמז בפסוק ההבלים, שנדע גם אנו משהו מחכמה עתיקה זו!". אמר להם: "חברים, ודאי סוד עליון יש שם, אבל אומר לכם ברמז. שבעה הבלים הם – ואשרי מי שלא נוטל שכרם בעולם הזה! – והם שכלולים ב"בת שבע", היא השכינה. 'הבל' – אחד, 'הבלים' – שניים, ביחד הרי שלושה, 'הבל הבלים' – שלושה נוספים, הרי שישה, 'הכל הבל' – הרי שבעה…"
סיפור מופלא זה מספר את סיפורם של החיגרים, של בעלי הסוד, אלו המוותרים על הכבוד והיוקרה של העולם הזה למען העולם הנסתר, עולם הרוח.
החכמים הם 'על הסוס' ואינם מוצאים עניין רב בחיגר שהולך בקושי לפניהם. זהו המצב של ימות החול. אך בשבת (הסיפור מתרחש בערב שבת) הענין מתהפך. לפתע הסיפור מתנתק מן הרובד הריאלי ועובר לפנטסטי. שם, במערה-לפנים-מערה, מערה-לפנים-מערה, מתנתקים אט אט מן ה'עולם הזה' על כל הישגיו החומריים ונכנסים למעבה הסוד. שם ישנה ישיבה סודית. החיגר מתפשט מן הגוף הגשמי ולובש לבוש של אור, כמו שמסופר על אדם הראשון במדרש, שלבש 'כתנות אור'. בישיבה הזו לא לומדים גמרא, רש"י ותוספות. למעשה לא לומדים 'ידע' כלל. זהו לימוד מדיטטיבי מובהק: חוזרים אין-ספור פעמים על הפסוק הנשמע כמו מנטרה: "הבל הבלים.. הבל הבלים.. הבל הבלים..". החכמים כלל לא מבינים סוג לימוד זה, מכיוון שמבחינתם ללמוד תורה זה לאסוף עוד ועוד ידע, והם תמהים למה לא לומדים גם פסוקים אחרים מספר קהלת.
אלא שהלימוד בעולם המופלא מכוון דווקא לכניסה במעבה ההבל, סוד הנשימה, הדבר שאין לו שום ממשות בעולם הזה, אך מבחינת עולם הסוד הוא עולם ומלואו. החיגר נותן לחכמים הצצה לעולם ההבלים, ומראה להם היכלות שלמים הנבנים מתוך ההבלים הללו, היכלות הרוח, היכלות הנשמה. כשהם מגיעים לפסגה הם נתקלים בפסוק "הזר הקרב יומת". פסוק זה מבהיר להם את מעמדם ביחס לעולם שבמערה, כאילו מעורר אותם מן המצב החלומי שבו היו ומחזיר אותם באחת אל המציאות, אל העולם הזה. עתה הם מבינים שהם לא מבינים כלום, שאין להם כל אחיזה בעולם האמת, בעולם הרוח. הם מכנים את החיגר בשם "רבי". המהפך הושלם: מתברר שהחיגרים בעולם הזה הם הם אנשי הרוח האמיתיים בעולם הבא, בעולמות השבת.
