אני רואה גם דרך הכובע
אי אפשר להסתתר ממי שרואה את לבבנו. סיפור על כוחו המופלא של ר' יחיאל מִיכְל מזלוֹטשוֹב שידע לראות לתוך נפשו של האדם, ועל חששם של האנשים להיחשף בפניו.
פעם בא רבי יחיאל מִיכְל מזלוֹטשוֹב לעיר שמעולם לא היה בה. וכאשר באו לפניו אנשי העיר לקבל את פניו אמר לכל אחד מהם את חסרונותיו: מה מעשיו הרעים ומה מחשבותיו הרעות שעליו לתקן.
יצאו ממנו האנשים ואמרו למי שעדיין לא נכנסו אליו: "בא לכאן צדיק שמכיר את חכמת הפרצוף ורואה את מעשיו של כל אדם." התחילו לפחד להיכנס אליו. התייעצו ביניהם ואמרו שיורידו את כובעיהם על המצח ויקבלו את פניו במצח מכוסה כדי שלא יראה את מעשיהם ומחשבותיהם.
ראה הרבי שאנשים נכנסים אליו וכובעיהם מכסים את המצח עד עיניהם, ואמר להם: "אתם טועים אם אתם חושבים שמי שרואה דרך הבשר לא רואה דרך הכובע," והמשיך ואמר להם את חסרונותיהם.
ר' יחיאל מִיכְל מזלוֹטשוֹב מלמד אותנו שאיננו יכולים להסתיר את מי שאנחנו. מי שהדברים גלויים בפניו רואה הכול, גם מבעד לכובע המסתיר את הפנים.
הסיפור עוסק בכוחו המיסטי של ר' יחיאל מיכל, הרואה לתוך נפשו של אדם ואי אפשר להסתתר מפניו. ההבנה ב"חכמת הפרצוף" מתגלה לא רק כמדע העוסק בפניו הגלויות של האדם, אלא כהבנה מעמיקה של נבכי נפשו.
באופן כללי, הסיפור עוסק בכך שתכונות הנפש סופן להתגלות ואביזרים חיצוניים לא יוכלו להסתיר אותן.
על פי הסיפור, עדיף שלא להתבייש בפנים האמיתיות וכן לחשוף אותן, מתוך הבנה שכך יוכל מי שמבקש עזרה לקבל אותה באופן מיטבי.
