הסיפור

רבי גרשון הֵנִיך מרַדְזין פעל רבות למען חידוש השימוש בצבע התכלת בפתילי הציצית. סבור היה ר' גרשון הניך, כי יש להפיק את צבע התכלת מדמו של דיונון, וכי יש לחייב את השימוש בכך. לצורך זה, הגיע גם אל הרב ישראל יהושע מקוּטְנָא, מי שהיה אחד מפוסקי ההלכה החשובים שבדורו, כדי להתפלפל ולדון עמו בחידושו ההלכתי. הוא רצה לקבל ממנו הסכמה לצבע התכלת שהמציא.
ואולם הרב מקוטנא לא הסכים לדעתו של ר' גרשון הניך ואמר: "צא וראה מהו הנוהג הקיים בעולם – איש אינו נוהג להוסיף פתיל תכלת בציצית. ולשם מה להמציא דברים חדשים שלא הכירו אבותינו?"
לאחר שסיימו לדון ולפלפל בעניין, יצאו השניים החוצה אל הרחוב. ראה ר' גרשון הניך סַבָּל אחד, קרא לו שיבוא אליו ושאל אותו: "אמור נא לי, באיזו הלכה מהלכות איסור חמץ בפסח חלוקים רבי מאיר ורבי יהודה, ובמה הם מסכימים, ואינם חלוקים?"
הסבל לא ידע להשיב על שאלה קשה זו מן התלמוד, והביט בהם כאילם, בלי להוציא הגה מפיו.
אז אמר ר' גרשון לרבה של קוטנא: "ראה נא. הלוא בתלמוד נאמר, כי 'כל העולם' יודע שאין לאכול חמץ מן השעה השישית שבערב הפסח, וכי בדבר זה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד עמוד ב). האם לא ידעו חכמי התלמוד כי ישנם אנשים רבים כמו הסבל, שאינם יודעים דבר בעניין הלכתי זה? אלא שכאשר אמרו כי 'כל העולם' יודע, לא התכוונו אלא לתלמידי חכמים העוסקים בכך, כמוני וכמוך למשל. ואם כך, כיצד אמרת קודם, כי עלינו לצאת ולראות מהו המנהג הקיים בעולם, הלא אנחנו 'העולם' – אתה עצמך ושאר תלמידי החכמים."

---

על הסיפור

הרקע לסיפור הוא חידושו ההלכתי של רבי גרשון הֵנִיך, האדמו"ר מרַדְזין, בעניין צבע התכלת. על פי הנאמר בתורה, יש להוסיף פתיל צבוע בתכלת בין הפתילים של בגד הציצית. עוד נאמר כי על התכלת להיות מופקת מ"חילזון". הידע כיצד להפיק את התכלת ומאיזו חיה – אבד עוד בתקופה הקדומה, אך ר' גרשון הניך טען כי החילזון הוא סוג של דיונון, וכי יש להחזיר את השימוש בתכלת.
הרב ישראל יהושע מקוטנא היה אחד מפוסקי ההלכה החשובים שהתנגדו לחידוש הלכתי זה, ואף פרסם כמה תשובות הלכתיות בעניין. בשיחה זו שביניהם, פסל הרב מקוטנא את השימוש בתכלת כשהוא משתמש בטיעון המופיע פעמים רבות בתלמוד – "צא וראה מה נוהגים בני העולם" (בארמית: "פּוּק חָזִי מַאי עַמָא דָבַר").
על ידי השיחה עם הסבל ניסה ר' גרשון הניך להוכיח כי גם כאשר התלמוד טוען כי "כל העולם יודע" – אין כוונתו לאנשים הפשוטים שברחוב, אלא לכל מי שעוסק בעניין ההלכתי בלבד. וממילא – אין לקחת דוגמה מן המנהג הנפוץ בעולם, אלא מן המקובל והנחשב כנכון בעיני המומחים לדבר.
על פי הרב מקוטנא, יש ערך לחכמת ההמון ולמנהג שנקבע בציבור הרחב. לדעתו של ר' גרשון הניך, אין להתחשב בדעתו של ההמון, אלא רק בדעתם של מומחים. את קבוצת המומחים לדבר מכנה ר' גרשון הניך "העולם". הסכמה בחוג ידע מצומצם זה היא הקובעת מה "נפוץ" ומה "נכון".