הסיפור

פעם אחת עמד רבי חיים מצאנז בחדרו ליד החלון והשקיף החוצה. ראה איש עובר. דפק הרבי על החלון ורמז לאיש שייכנס אליו.
כשנכנס אליו, שאלו הרבי:
"הגד נא לי, אם תמצא איזו מציאה – ארנק עם דינרי זהב, האם תשיב את האבדה לבעליה?"
ענה האיש: "רבי, בוודאי שאשיב את האבדה תכף ומיד."
"שוטה אתה," אמר הרבי.
הלך לו האיש, ושוב עמד הרבי ליד החלון וראה איש אחד עובר. רמז גם לו שייכנס אליו, ושאלו כמו ששאל את הראשון.
ענה האיש: "איני שוטה להשיב ארנק עם כסף."
"רשע אתה," אמר הרבי.
ושוב עמד ליד החלון ורמז לעובר אורח שלישי שייכנס אליו, ושאל את אותה השאלה.
אמר האיש: "רבי, איך אוכל לדעת כעת באיזה מצב אהיה אז? מי יודע אם אוכל אז לנצח את יצרי, אולי יתגבר עליי חס ושלום, ויסית אותי לקחת את הכסף ממי שטרח עבורו.
או ייתכן כי השם יתברך יחזקני ויעזור לי להתגבר על היצר ולהשיב את האבדה לבעליה."
אמר לו הרבי: "מה טובים דבריך. אתה חכם אמיתי ודבריך נכונים ונבונים."

---

על הסיפור

שתי התשובות הראשונות לא סיפקו את דעתו של הרבי. התשובה שהוא מצפה לה תהיה כזו המכילה את ההתלבטות שחש אדם שמוצא ארנק מלא בכסף. בעיני הרבי, תשובה שאין בה התייחסות לקושי ולהתמודדות שיש באירוע כזה אינה תשובה ראויה.
ה"חכם" בסיפור זה הוא אדם המודע לכל קשת הרגשות והאפשרויות, ובכלל זה לחולשותיו שלו. אדם כזה גם עומד אל נוכח הספק כיצד יתנהג במצב כזה, ואפילו ספק הנוגע לאמונתו – האם האל יסייע לו להתגבר על יצרו או לא.
הרבי מצביע ואומר – אדם חכם ונבון הוא מי שמודע היטב לחולשותיו, מקווה להתמודד עמן בהצלחה, אך גם מודע לאפשרות הכישלון.