אם יש אהבה
מה בין תפילה ואהבת בני זוג? בעל אכסניה פשוט לימד את החסידים מה זאת אהבה ומה כוחה, ואף הוכיח להם כי הדבר קשור ביחס אל הזמן הנכון לתפילה.
חבורה של חסידים שהיו בדרכם לרבם רבי ישראל מרוּז'ין, נכנסו לאכסניה אחת. ראו את בעל האכסניה עומד ומתפלל בשעה מאוחרת, לאחר שכבר עבר זמן התפילה. גערו בו החסידים. אמר להם בעל האכסניה: "הלוא כמה וכמה צדיקים מפורסמים אינם מקפידים על זמן התפילה."
על כך השיבו לו החסידים במשל ששמעו מפי רבם:
מעשה באדם אחד, שבכל יום בשובו מעבודתו הייתה אשתו מגישה לו את ארוחתו – לחם ובּוֹרשְט, מרק סלק. פעם אחת התעכבה, ורק לאחר כמה שעות הביאה לו את ארוחתו. גער בה בעלה ואמר: "שתקתי והמתנתי בסבלנות, כי חשבתי שאת בוודאי טורחת ומכינה סעודה שלמה, בשר ומטעמים. והנה זו הסעודה הרגילה! סעודה כזאת היית יכולה להביא לי בזמן הרגיל."
"למד מכך והבן," הוסיפו החסידים, "כי ראוי היה לך שתתפלל בזמן."
ענה להם בעל האכסניה ואמר: "אדם זה שסיפרתם עליו, כנראה שלא היה שלום בינו ובין אשתו. שהרי, אילו היה שלום ואהבה ביניהם, היה מקבל באהבה את האיחור, ולא היה אכפת לו אם בשר הביאה או בּוֹרשְט של סלק."
כשבאו החסידים אל רבם ברוז'ין סיפרו לו את דברי בעל האכסניה. אמר להם הרבי: "דעו לכם, כי ישנם אנשים שנשמתם ירדה אל העולם הזה בשביל דבר אחד שצריכים הם לומר."
כשחזרו החסידים לביתם עברו דרך אותה האכסניה, וראו שנפטר אותו האיש ונסתלק.
ההקפדה על הזמנים הקבועים לתפילה היא נושא רב משמעות בהקשר החסידי. בקבוצות חסידיות רבות לא הקפידו על זמנים אלו, והדבר עורר את זעמם של המתנגדים, ואף של אנשים בתוך התנועה החסידית עצמה.
הרבי מרוז'ין לא הקפיד על עמידה בזמני התפילה, כפי שאף נרמז בסיפור. מבחינת החסידים, הדבר העיד על כך שתפילתו היא תפילה נשגבת ומיוחדת במינה. היא אינה סתם "חמיצה", בורשט רגיל, אלא "סעודה מפוארת".
אך כפי שאמר להם הרבי, דווקא בעל האכסניה העמיק לראות מן החסידים. לדעתו, השאלה אינה עד כמה הסעודה מפוארת, ועד כמה משוכללת התפילה, אלא עד כמה היא נעשית מתוך אהבה ורגש. גם תפילה פשוטה, כשהיא נובעת מתוך רגש ואהבה, היא שקולה לתפילתם של צדיקים ולסעודת מלכים. במשל שמספרים החסידים לבעל האכסניה הוא מזהה כי הזוג שבמשל אינם אוהבים זה את זה, ולכן לא נותר להם אלא להקפיד על הזמנים המוסכמים ביניהם. להבנתו, אם יש אהבה, היא נותנת את הכוח להגמיש את הכללים הנוקשים ולשנותם.
מותו של האיש, שבא לעולם רק כדי לומר דבר זה, עשוי להתפרש בכיוונים שונים. ייתכן והדבר מרמז על הפער שבין איש פשוט זה ובין התובנה הגבוהה שהוא הגיע אליה. אמירה יחידה זו היא שיאם של חייו הפשוטים, ולכן היאו מסמנת את סוף חייו. בכך דומה הסיפור לסיפורים נוספים בתלמוד העוסקים באנשים ש"קנו את עולמם" במעשה אחד או בדיבור אחד.
הסבר נוסף יכול להיות כי אמירה זו משמעה שהאיש היה מעין צדיק נסתר, ואמירתו חושפת את סודו. כמו בסיפורים רבים אחרים, גילוי סודו של צדיק נסתר מסתיים במותו ובהיעלמותו.
