אל תיגע לי בחתן
צדיק מגלה שנגזר על בנו מיתה מוקדמת. הוא ממהר לחתנו ודווקא אשתו מצליחה להצילו
מעשה ברבי ראובן, שהיה חכם וצדיק וישר והיה עוסק בתורה ביום ובלילה, וכל הגזרות שהיו באות על הדור היה עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ומבטלן בתפילתו. והיה לו רק בן יחיד, והגיע זמנו של הבן להיפטר מהעולם.
בא מלאך המוות לפני רבי ראובן אביו ואמר לו: "דבר אחד יש לי לומר לך". אמר לו: "אמור". אמר לו: "הגיע קץ של בנך להיפטר מן העולם". אמר לו: "אם כך גזר הקדוש ברוך הוא – אין אנו יכולין לבטל את גזרתו. אלא בבקשה ממך, תיתן לי ארכה של שלושים יום כדי שאקח לו אישה ואעשה לו את חופתו ואחר כך תעשה את שליחותו של הקדוש ברוך הוא". אמר לו המלאך: "הרי בנך בידיך. כטוב בעיניך עשה". והלך המלאך למקומו.
הלך רבי ראובן לביתו ולא אמר דבר לשום אדם והשיא אישה לבנו ונתן בידיו עלה של הדס, ואמר לו לך והזמן את כל בני העיר לחגיגה. וכשהלך להזמין את בני העיר נגלה לו אליהו ז"ל ואמר לו: "להיכן תלך?" אמר לו: "אבי שלחני להזמין את כל בני העיר לחתונתי." אמר לו: "בני, יש לי דבר אחד לומר לך." אמר לו: "ומה הוא אותו דבר?" אמר לו: "בני, הגיע זמנך למות." אמר לו: "אם כך גזר הקדוש ברוך הוא, אין מי שיוכל לעצור אותו. שהרי אינני גדול ממשה ואברהם, יצחק ויעקב, ואף אחד מהם לא חי לנצח". אמר לו: "בני, אומר לך דבר נוסף: "לאחר שתזמין את בני העיר לחתונתך, ותשב בסעודה עם הזקנים, אל תאכל כלום, ושים לב שיהיו עיניך צופות לדלת. וכשתראה אדם שראשו פרוע ובגדיו פרועים ושיער ראשו סתור ומלוכלך, דע כי הוא מלאך המות, ועמוד על רגליך ותיפול על רגליו והשתחווה לו. והכניסהו שיאכל עימך בסעודה, והישמר לך שלא תעזוב אותו אפילו לרגע קטן, מייד תפוס אותו בחוזקה ודאג שיאכל וישתה. ואם הוא לא ירצה לשבת איתך בסעודה קח אותו אל חופתך והאכילהו והשקהו". הלך אליהו ז"ל לדרכו וגם הבן הלך לביתו ולא סיפר על פגישתו עם אליהו הנביא לא לאביו ולאימו ואף לא לארוסתו.
באו הזקנים וישבו לשולחן החתונה, וישב גם החתן עימהם והיו עיניו מסתכלות בדלת ומן הצער והדאגה הוא לא אכל ולא שתה. ובשעה שהיו העם אוכלים ושותים בא מלאך המוות ונדמה לו כעני וראשו פרוע ובגדיו פרועים ושערותיו סתורות ומלוכלכות. ברגע שראה החתן את מלאך המוות, מייד עמד ממקומו בשולחן ונפל לפני רגליו ותפסו בחזקה, ואמר לו: "אדוני, היכנס וסעד איתי בחתונתי". ואמר לו מלאך המוות: "איני נכנס." אמר לו: "היכנס בבקשה ושב עם הזקנים", ותפסו בחזקה והושיבו בחופתו והביאו לפניו כל מיני מעדנים, והתחזה מלאך המוות לאדם שאוכל ושותה.
וכשאכל ושתה אמר לו לחתן: "בני, אם היית בונה ביתך, מהיכן היית לוקח תבן כדי לבנותו?" אמר לו: "הייתי לוקח תבן מבעל הגורן". אמר לו: "בני, בעל הגורן מבקש את התבן שלו בחזרה". אמר לו: "אפשר לקחת תבן אחר ולתת לו". אמר לו: "בעל התבן רוצה רק את התבן שלו". אמר לו: "אם כן, אנו צריכים להרוס ולנתץ את הבית, למוסס את הטיט, ולהוציא את התבן ולתת אותו לבעל הגורן." אמר לו: "בני, אין בעל התבן אלא הקב"ה והתבן אינו אלא נפשך שלך, והוא שלחני ליטול את נפשך, ואני הוא מלאך המוות". אמר לו: "אם כן, אנא תן לי רשות שאצא ואראה את אבי ואת אמי ואת ארוסתי". אמר לו: "לך". הלך לאביו ולאימו.
מייד עמד רבי ראובן אביו ונתעטף וביקש רחמים על בנו, והיה הבן בוכה כנגדם ומחבקם ומנשקם. ויצא מעם הוריו ואמר למלאך: "תן לי רשות אם אפשר בבקשה, ואכנס לחופתי ואנשק לארוסתי לפני שאמות". אמר לו: "לך". הלך אצל אשתו ונשקה ואמר לה: דעי לך שבא מלאך המוות ליטול את נפשי." אמרה לו: "ומה אמרת לו? אמר לה: "לא אמרתי לו כלום". אמרה לו:
"עמוד כאן ואני אלך לדבר עימו". יצאה ואמרה לו: "אדוני, אתה באת לקחת את נפש בעלי?" אמר לה: "כן". אמרה לו: "האם לא כך כתוב בתורה: 'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה […] נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח' (דברים כד, ה). אמר לה: "המתיני. אני עולה להקב"ה ואולי יעשה למען שמו הגדול וירחם על בעלך".
עלה לרקיע ומצא שם מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת עומדים ומבקשים עליו רחמים ואומרים: "ריבונו של עולם, כל הגזרות הקשות שבאות לעולם – רבי ראובן עומד לפניך ומתפלל ואתה מבטל אותם בעבורו. ועכשיו כולנו מבקשים עליו רחמים ואין אתה שומע לנו? עשה נא למען שמך הגדול ותרחם עליו". בא מלאך המוות ואמר לפני הקב"ה: "כך וכך אמרה לי אשתו". מייד נתמלא הקב"ה רחמים ונהפך גזר דינו לחיים והוסיף לו הקב"ה על שנותיו שבעים שנים כנגד שבעת ימי המשתה.
הצדיק המפורסם, המצליח להציל בתפילתו את העם מאסונות, לא מצליח להציל את בנו מגזרת המוות. רק כלתו הצעירה מצליחה להמתיק את גזר הדין של בנו בעזרת חריפות שכלה ובקיאותה במקרא. היא מתמקחת עם מלאך המוות בתקיפות ובפרגמטיות שמובילה אותו לשוב לשמיים ולנסות לשכנע את האל ואת המלאכים בזכותו החוקית של החתן לחיות.
הסיפור מציג מתח בין תפילה ובקשת רחמים של הצדיק, ובין ערעור על הדין באמצעים הלכתיים. באופן לא מסורתי – דווקא האישה היא שמחזיקה בטיעונים ההלכתיים, ואילו האב הוא זה שנזקק לתחנונים. הסיפור מציג את כוחה של האישה לא רק כבעלת לב טוב, אלא גם כבעלת שכל חד ויכולת התמקחות עניינית וממולחת.
