אלו ואלו דברי אלוהים חיים
כיצד ניתן לקבל הכרעה בעולם בו דבר והיפוכו עשויים להיות נכונים? לשאלה זו נותן התלמוד תשובה מפתיעה
אמר רבי אבא, כך סיפר לי שמואל:
שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל.
הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו.
יצאה בת קול מן השמיים ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים, והלכה כבית הלל.
נשאלה על כך שאלה: מאחר שגם דברי בית הלל וגם דברי בית שמאי הם "דברי אלהים חיים",
מפני מה זכו בית הלל שתיקבע ההלכה כמותם?
והשיבו: מפני שהתנהגו בנעימות ובענווה, ואמרו לא רק את דבריהם אלא גם את דברי בית שמאי.
ויותר מכך: הם אף היו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם.
מכאן ניתן ללמוד כי כל מי שמשפיל את עצמו – הקדוש ברוך הוא מגביהו,
וכל המגביה את עצמו – הקדוש ברוך הוא משפילו.
כל מי מחפש את הגדוּלה – הגדוּלה מתחבאת ממנו,
וכל מי שמתחבא מן הגדוּלה, הגדוּלה מחפשת אותו.
כל מי שנאבק בכל מחיר להצלחתו – המציאות טופחת על פניו,
וכל מי שמקבל את המציאות כפי שהיא, המציאות מסבירה לו פנים.
במשך שלוש שנים, כך מספר שמואל, עמד העולם היהודי על סף תהום. שתי הקבוצות המובילות בעולם ההלכה נתקעו במחלוקת חזיתית שבה אף אחד לא היה מוכן לוותר. הוויתור בהקשר זה, יש לזכור, הוא אינו רק נכונות ללכת לקראת האחר; כל אחת מן הקבוצות האמינה שהיא מפרשת נכונה את דבר האל, ולכן ויתור על דעתם פירושו בגידה בצו האלוהי המנחה את חייהם. איך יוצאים ממצב כזה שנראה בלתי פתיר ועלול לפצל לחלוטין את העולם היהודי?
בנקודה זו מבין האל עצמו שאין ברירה ועליו להתערב בדיון ולהשמיע קול. אך באופן מפתיע, דבר האל אינו כולל הבהרה איזה צד אכן מכוון אל האמת האלוהית. קולו של האל נושא בשורה מפתיעה מאוד: שני הצדדים צודקים. שניהם נושאים את דבר האל. מתברר כי היומרה לאחוז באמת האלוהית האחת והיחידה היא למעשה יומרה אנושית. אלוהים עצמו הוא כה גדול, שהוא מסוגל להחזיק בשתי אמיתות מנוגדות. אבל, הוסיף האל ואמר, עולמם של בני האדם הוא עולם הפעולות, עולם החוקים, ובו יש להכריע כאחד הצדדים.
את הכרעתו של האל על פי דעתם של בית הלל, חכמים מנמקים באופן מעניין מאוד: אין קשר למידת האמת שבדברים – שהרי אמת ישנה בדברי שני הצדדים – אלא ההכרעה נובעת מכך שבית הלל הבינו בעצמם שהאמת כולה לא נמצאת אצלם, שגם בדברי יריביהם ישנה אמת כלשהי; ולכן נהגו בענווה וציטטו גם את הדברים שאיתם לא הסכימו. כך, בניגוד לתחושה הפשוטה, דווקא מי שמכבד את דברי חבריו ומקבל את האמת הטמונה בהם, זוכה לכך שדבריו שלו מקבלים נוכחות גדולה יותר בעולם.
