איש משם ואישה מכאן
שורה של אי הבנות בין האיש הבבלי והאישה הארץ ישראלית מסתיימת בכלים שבורים על ראשו של החכם. איש ואישה רבים מבעד לפערי שפה
אחד מבני בבל עלה לארץ ישראל ונשא אישה.
אמר לה, בשלי לי איזה שני עדשים (כלומר: מעט).
בישלה לו בדיוק שני עדשים.
כעס עליה.
למחרת אמר לה: בשלי לי סאה (כעשרה ליטרים) של עדשים.
בישלה לו בדיוק סאה של עדשים.
אמר לה: הביאי לי שני בוציני (בארמית בבלית: דלעות).
הביאה לו שני בוציני (בארמית ארץ ישראלית: נרות).
אמר לה לכי ושברי אותם על ראש הדלת (בארמית ארץ ישראלית: בבא).
הלכה ושברה אותם על ראשו של החכם בבא בן בוטא, שהיה יושב בדין בשער (בבא).
שאל אותה החכם: למה עשית כך?
אמרה לו: כך ציווני בעלי.
אמר לה: את עשית רצון בעלך – המקום יוציא ממך שני בנים חכמים כבבא בן בוטא.
האם הסיפור שלפנינו הוא רק בדיחה גברית על אישה שלא מבינה מה שרוצים ממנה, המשולבת בלעג בבלי על הארמית המערבית שבפיהם של יושבי ארץ ישראל?
לכאורה מסופר על אישה סוררת שאינה משכילה לעשות את מה שמצופה מאישה – לציית לבעלה. אלא שאילו זה היה המסר של מחבר הסיפור, לא ברור למה נבחרה עלילה דו-משמעית כל כך, עלילה של אי הבנות לשוניות?
מה שמאפיין את הבעל בסיפור הוא חלוקת הוראות. אנחנו לא שומעים ממנו שום דבר אחר. תחילה הוא מבקש מאשתו מעט עדשים ואחר כך הרבה עדשים, אך עושה זאת בלשון מטאפורית, כמו מישהו שמבקש 'טיפה עדשים' או 'טון עדשים'. האם האישה באמת לא מבינה את כוונתו או שהיא מנסה להתחכם עם מי שמנסה לפקוד עליה ולצפות ממנה להבין את כוונתו ולציית לו. אי ההבנות הבאות הנשענות על פערים לשוניים משלבות סמלים המרמזים לזוגיות ולבית – צמד הנרות ושער הבית – ומרמזים בכך על האתגר לזוגיות. השניים מתחפרים בעמדותיהם, בעוד שהמאבק ביניהם מחריף. האישה כאילו מצייתת ללשון בעלה כלשונו, אך ממשיכה להכעיס אותו בצורה שנראית אולי מכוונת. היא מתנגדת לחלוקת ההוראות שלו אך אינה עושה זאת במפורש, אלא דווקא באמצעות ביצוע מדויק של הוראותיו המילוליות. כעסו של הבעל הולך ומחריף עד שהמתיחות מתפרצת באלימות על ראשו של החכם הנכבד.
היינו מצפים שהחכם שזה עתה נשברו על ראשו שני נרות חרס יכעס על הפגיעה, אבל הוא דווקא מצדד באישה ומצדיק את הציות האירוני שלה לבעל כשהוא אומר שהיא, כביכול, עשתה את רצון בעלה. הוא מאחל לה את המימוש השלם של זוגיות: לידת בנים צדיקים. אם כן, נראה שבבא בן בוטא מאשר את דרכה של האישה לאלץ את בעלה לפתח עם אשתו דיאלוג שאיננו מתמצה בחלוקת פקודות.
