איפה הסוסה?
מדוע הצטרף דוד בן גוריון לחבורה שגנבה סוס בסג'רה? וכיצד האירוע דווקא תרם לביטחון באזור?
כשדוד גרין, לימים בן-גוריון, עלה לארץ הוא הגיע דרך נמל יפו אך בחר לעזוב במהירות את יפו על סמטאותיה, וביקש להגיע אל מקומות חלוציים בהם עבודת השדה היתה במוקד. בתחילה הגיע למושבה פתח תקוה אך לימים הגיע למושבה הגלילית סג'רה בה עבד בעבודה חקלאית מפרכת.
כשהגיע לסג'רה ראה תופעה שהיתה קשה בעיניו, השמירה במושבה התבצעה בידי שומרים צ'רקסים וערבים. השומרים זלזלו בשמירה, הם נהגו לישון כל זמן המשמרת, אך הקפידו כמובן לגבות את שכרם. וכך שילמו האיכרים עבור שמירה שלא התבצעה כראוי והגניבות היו רבות.
לאור המצב הקימה קבוצת פועלים יהודים ארגון בשם ‘בר-גיורא’ וביקשה ממנהל החווה להעביר לידיהם את תפקידי השמירה. אך המנהל סירב והחברים החליטו להוכיח לו כמה הוא טועה.
בלילה, נכנסה החבורה אל האורווה, כשהשומר כמובן ישן שנת ישרים, הוציאו את הסוסה של מנהל החווה מן האורווה והחביאו אותה. למחרת בבוקר קם המנהל וביקש לצאת אל השדות אך לא מצא את הסוסה. כועס ונרגן הוא חיפש את השומר, אך גם הוא לא היה בעמדת השמירה שלו, הרי הוא תמיד ישן. המנהל כעס מאוד ופיטר אותו, וכך השומרים היהודים קיבלו את תפקיד השמירה.
כעת השמירה היתה הדוקה והגניבות פחתו. עם זאת, החל מאבק בין השומרים היהודים לבין הערבים והצ'רקסים, שרגזו על המהלך. במאבק שהתפתח הותקפו מדי פעם השומרים היהודים והיו אף הרוגים ביניהם – אך הם לא עזבו מעולם את עמדות השמירה.
על אף הקשיים הרבים, אמר בן-גוריון על תקופת חייו בסג'רה "היו אלה הימים היפים ביותר בארץ ישראל."
תהליך האחיזה בקרקע בארץ היה מורכב. לאחר קניית הקרקעות התיישבו החלוצים בשטח והחלו לפתח את החקלאות במקום. למרות שהקרקע נקנתה על פי החוק היו התנכלויות רבות הן מצד אריסים שעבדו בשדות ולא הסכימו לקבל את מכירת הקרקע בידי בעליהן, והן מטעמי ביזה ושוד, והן משום התנגדות ערבית להתיישבות יהודיים בארץ.
סיפורנו מלמד שאין זה מספיק להקים ישוב ולפתח אותו ואת החקלאות באזור אלא יש צורך בשמירה, המקיימת את המפעל החלוצי.
מאז ועד היום מרכיב חשוב הוא ההגנה על היהודים והמפעל הציוני בארץ. לימים השומרים במושבות ישמשו הבסיס לארגוני ההגנה השונים ואף לצבא הגנה לישראל.