אינך יכול להיות רבי
ר' שמחה בונים מפשיסחה רואה שרבו, היהודי הקדוש, אינו עוזר לאדם שמבקש עזרה, ומחליט "לפטר" אותו
פעם אחת נסע רבי שמחה בוֹנים בעגלה עם רבו היהודי הקדוש מפְּשִׁיסְחַה. באמצע הדרך ראו דמות אדם מרחוק. קפץ היהודי הקדוש מן העגלה, הלך אל האיש וחזר לעגלה.
שאל אותו ר' בונים: "מי האיש הזה?" ענה לו היהודי הקדוש: "זה אדם שנפטר ורצה שאעשה לו טובה."
שאל ר' בונים: "ועזרת לו?" השיב היהודי הקדוש בשלילה. אמר ר' בונים: "אם כך, אין אתה רב שלי ואני איני תלמידך, שהנחת את האדם הזה בלא עזרה."
מיד קפץ היהודי הקדוש מן העגלה, הלך אל האדם שחיכה לו, נתן את התיקון המתאים לעילוי נשמתו, וחזר לעגלה
מי שאינו עוזר לאדם אחר אינו יכול להיות דמות מופת, שאני אלך לאורה. כך, למעשה, אומר ר' שמחה בונים מפשיסחה לרבו. ולמרבה ההפתעה, רבו מקבל את היפוך התפקידים הזה ומקיים את מצוות תלמידו ואת התוכחה המגולמת בה.
החסידות עוסקת רבות בדמותו של המנהיג הרוחני, המתווך בין האלוהים לבין האדם, וחסידים נהגו לבטל את עצמם בפני רבם כדי לקבל ממנו משהו שמעבר לידע גרידא. ואולם דווקא בעולם שבו הרבי אינו רק מתווך ידע וניתן בו אמון רב מאוד, מצופה ממנו לעמוד באמות מידה מוסריות גבוהות.
